בשיטת ר"ע בנדרים לפירוש הר"ן יוצא שדילועין רק נכללים בנדר על ירק אם יש שני תנאים, הלשון מרבה יותר מסתם ירק, ועוד תנאי שצריך שהשליח ימלך בבעה"ב אי כוונתו על דילועין. ולכאורה צ"ב למה צריך שתי התנאים, דמה כל תנאי מוסיף, וכן צ"ב דהרי בסוגיא דמעילה ל"צ לריבוי לשון אלא רק לזה שהשליח ימלך בבעה"ב וזה מספיק לגמרא (בהו"א) שבעה"ב ימעול.
והנראה בביאור, שתנאי של מימלך מהני שאנו יודעים מה כוונת הבעה"ב או הנודר וזה מהני למעילה, אך בנדרים צריך שהלשון יאמר אותו דבר שכוונתו לומר, דהיינו שלשונו יתפרש לדילועין. ולכן נראה שמה שמסופק לר"ע הוי אי דין זה של מימלך השליח מספיק להפוך את הלשון שיתכוון לדילועין, ולכן ר"ע מסתפק רק בנדרים ולא לגבי מעילה ששם אין דין לשון אלא שצריך לדעת כוונתו.
ואם כנים הדברים, נראה לי שלגבי עוף ודגים ג"כ יסתפק ר"ע אי נכללים בנודר מן הבשר, כי לשון של בשר בתורה הרי לר"ע לא כולל עוף, דהרי ס"ל שעוף בחלב מדרבנן, א"כ אולי שגם לגבי נדר ה"ה שלשון בשר לא כולל עוף, אא"כ נדחה לומר שבלשון בני אדם עוף נכלל בבשר, אך עכ"פ לגבי דגים נראה פשוט שדין ממלך השליח לא יעשה לוודאי אלא רק ספק. ועיין בקרן אורה וצ"ע
1 comment:
הגרע"א בגליוה"ש ציין לדברי התוס' בחולין קד ע"א בד"ה הא עוף, שכתבו בהדיא דאפילו לר"ע דבשר עוף אסור בחלב מדאורייתא, "דהא הנודר מן הבשר אין כל הבשר שוה, דאפילו ר"ע מודה דלא מיתסר בבשר עוף מדאורייתא כדאמר בפרק הנודר מן הירק, דמודה ר"ע דלא לקי". הרי מבואר מדבריהם דהא דאמר ר"ע דלא לקי לאו משום דהוי ספקא דאורייתא ואין לוקין עליו, שהרי כתבו בפשיטות שמדאורייתא אין בשר עוף בכלל הנדר. הרי משמע מדברי התוס' דבבשר עוף נמי קאמר אביי דלר"ע לא לקי משום ששליח צריך לימלך, וממילא אינו בכלל הלשון מדאורייתא.
אכן, לפי דרכו של הר"ן דבשר כבד הוי בכלל לשון בשר אף לר"ע אף בדליכא רבוייא (דדוקא גבי דלועין כתב הר"ן דבעינן רבוייא והוי ספקא בעלמא) ומשמע מדבריו דנהי דלגבי מעילה שהדרך לימלך כל כמה דלא מימלך לא מעל בעה"ב, מ"מ גבי נדרים כיון שנדר מן הבשר לוקין על בשר כבד שהוא ודאי בכלל לשון של בשר, ה"נ בבשר עוף דדא ודא אחת היא כדמשמע מברייתא דרשב"ג. נמצא דלדעת התוס' הנודר מן הבשר אליבא דר"ע, מותר מדאורייתא בבשר עוף ורק אסור מדרבנן. ולדעת הר"ן אסור וגם לוקין על בשר עוף ואין כאן ספק כלל
Post a Comment