ב"ק דף נ"ט: "אליעזר זעירא הוה סיים מסאני אוכמי וקאי בשוקא דנהרדעא וכו' אמר להו דקא מאבילנא אירושלים אמרו ליה את חשיבת לאיתאבולי אירושלים וכו' אמר להו או אתון בעו מינאי מילתא או אנא איבעי מינייכו מילתא אמרו ליה בעי את אמר להו האי מאן דקץ כופרא מאי משלם אמרו ליה משלם דמי כופרא והא הוו תמרי א"ל משלם דמי תמרי אמר להו והא לאו תמרי שקל מיניה אמרו ליה אימא לן את אמר להו בששים וכו' - ע"כ. והגמרא צ"ב מה השייכות של השאלה איך שמין היזק אם אבילות על ירושלים.
ואשר נראה לי דבאמת צ"ע הגמרא, שמהשקלא וטריא ביניהם משמע שלא שייך לשום הכופרא בפנ"ע ולכאורה הוי גזה"כ לישום ע"ג שדה אך בלי הגזה"כ היינו שמין בפנ"ע. והנראה לי שביאור הגזה"כ שאין משלמין על הכופרא בפנ"ע אף שיש לזה ערך בשוק, דהקרא מגלה שלא משלמים אלא על היזק שנעשה עכשיו ולא על דבר שששייך שיהיה לו ערך או לא (בלע"ז פיוטורס). דהיינו הערך של כופרא בשוק כעת הוא לא הערך העצמי שלו אלא על מה שעתיד להיות, ועל זה לא משלמים. רק כששמין ע"ג שדה זה נחשב ערך העכשווי של השדה. דבתוך מהלך של שדה המובילה לצמיחת פירות, יש גם "נותן טעם" לערך של כופרא.
ובדומה לזה לגבי בית המקדש. אם אין חיבור וקשר בין תחתונים ועליונים א"כ אין כעת לבית המקדש שום ערך ואין על מה להתאבל אלא לבעל יוהרא שחי בעליונים. אך לאדם שמבין שמהלך החורבן מוביל לבנין בית המקדש העתידי - לו יש על מה להתאבל.וזהו מה שהוא גילה להם שכמו שלכופרא אין ערך אלא עם מערכת של שדה, כך הערך של בהמ"ק היום הוא בתוך מערכת שמובילה לבנית בית המקדש השלישי, ולכזה אדם שחי כך כל השנה שייך להתאבל כל השנה.
1 comment:
Shkoyach R' Yossi - very nice.
on a different note - based on tosafos the entire discussion is why he was wearing not only black shoes (which is normal) but even black shoe laces (which was the arrogant display of aveilus). Based on the gemara at the end of chezkas habatim, chazal should have been gozer on many physical pleasures after the destruction of the beis hamikdash, but refrained from doing so because normal average people couldn't handle it. Furthermore, based on the rashi in kiddushin that it is a mizmor l'asaf, not a kina, because Hashem burned sticks and stones rather than lives - there is some sweetness in the bitterness of the destruction. By wearing completely black shoes he is portraying himself as one who fully appreciates the loss of the beis hamikdash and fully understands the tragedy to a point where there is no white in the black - no sweetness in the bitterness. This approach is tantamount to the refraining from physical pleasures that chazal felt was not for the average person. By showing such a loss over the beis hamikdash, implying that from his perspective it is all black, he is announcing that he is not the average person, rather a gavra rabba.
Post a Comment