Monday, September 14, 2009

Baba Basra 26a - Cutting Down Fruit Trees

Rava Bar Rav Chanan (RBRC) had palm trees taht were causing damage to R' Yosef. When R' Yosef demanded that he cut them down, RBRC responded that he refuses to cut them down because it is forbidden to cut down a fruit tree as rav says, and is a bad "segula" as we see from r' chanina who attributed the death of his son on the premature cutting down of a fruit tree. The gemara seems to imply that even though the halacha actually requires the fruit tree to be cut down because it is causing damage to R' Yosef's vineyard, it would still be assur or at least a bad omen to cut down the tree.
However, Tosafos asks that we find in the mishna that when a tree causes damage, it should be cut down, so why was RBRC reluctant to cut it down? From the fact that Tosafos doesn't simply answer that even when the halacha permits and even requires it to be cut down, it is a bad omen and not recommended, implies that Tosafos holds that whenever the halacha permits the cutting of it, there isn't even a bad omen. The sakana issue only exists when the halacha doesn't permit it.
Tosafos answers that perhaps the mishna only permits the cutting down of non-fruit trees. Although the gemara in baba kama 92a implies that when the tree is causing damage it can be cut down, Tosafos says that may only be when the damage is excessive (it is weakening the vines so much that the flavor of the grapes is in the dates).
Based on Tosafos, we have to limit the heter that the Taz writes (y.d. 116) to cut down a fruit tree if you need the space for something more valuable, to a situation where it is a significant loss, not just a minor loss.
Another answer is offered by the Nimukei Yosef. In a situation where the tree is causing damage, there is no issur of ba'al tashchis or issue of sakana to cut it down. But, RBRC held that he wasn't obligated to cut it down, so that there would indeed be an issur of ba'al tashchis and a sakana to cut it down. He was telling R' Yosef that if he felt that the halacha requires it to be cut down then there wouldn't be an issur or sakana, so he should cut it down himself.

4 comments:

Unknown said...

So according to the Nimukei Yosef can i ask someone to do something for me that i hold is assur but he holds is Mutar. Like using a particular eruv on shabbos in a particular neighborhood?

Avromi said...

Rava bar Rav Chanan refused to cut down his fig trees because Rav Chanina’s son died because he cut down a fig tree.

There is a prohibition from the Torah to cut down fruit bearing trees. It is not clear, however, that the prohibition should apply in this case. Tosfos asks a question from a Gemora in Bava Kamma (92a). The Gemora says that one is allowed to cut down a fig tree in order to save vines. Grapes are considered more valuable than figs and therefore it is not considered destructive to cut it down. Why then did Rava bar Rav Chanan refuse to cut down his fig tree?

Tosfos answers that one is only allowed to cut the fig tree if it is doing serious damage to the vines. In our case, the damage was not so severe so it was not permitted.

The Rosh in Bava Kamma permits the cutting of a fruit tree if one needs the space in which the tree is situated.

Based on this, the Taz (Yoreh Deah, 116) allowed someone to cut a fruit tree in order to build a house.

The Ya’avetz, however, requires that one have a gentile cut the tree based on a different understanding of our Gemora. The Ya’avetz is bothered by the question of Tosfos. If it is permitted to cut the tree, why was Rava bar Rav Chanan afraid of a curse? The Ya’avetz comes to the conclusion that even though it is permitted according to halachah, there is still a curse. Therefore one should never cut the tree down by himself, but rather have a gentile do it. Many people conduct themselves according to this opinion even though almost all the Rishonim don’t learn this way.

Avromi said...

שורש הענין באיסור קציצת אילנות מאכל.
מבואר בגמ' שאמר רבא בר חנן לרב יוסף, שאמנם לא אכפת לו שיקצוץ את אילנו, אולם הוא עצמו סירב לקצוץ, מחמת דברי רב שאילן שטוען קב פירות אסור לקצוץ אותו, ואמר רבי חנינא שבנו נפטר מחמת שקצץ אילן פירות.
אמנם צריך להבין בדעת רב יוסף, מדוע לא חשש לקצוץ אילן פירות, ומדוע תבע על קציצתו של האילן. ואם כאשר מוגדר הדבר לנזק מותר לקצוץ אילן, א"כ מה סבר רבא. ובאמת ברשב"א ביאר שרבא חשש שהדין הרחקה האמור לא נאמר בהרחקה מחמת עופות שמזיקים אלא מחמת גוף האילן, ורב יוסף סבר שאין הבדל. א"כ מבואר שכאשר הדבר מוגדר לנזק או שיש צורך אמיתי אין לחוש לקציצת אילן, אך רבא סבר שאין כאן צורך מחמת הרחקת נזיקין שלא ע"ז אמרו הרחקה, וכלפי האמת לא היה אכפת לו שיקצת אילנו רק סבר, שאם הדבר ייעשה לפנים משורת הדין של הרחקת נזיקין יש לחוש לאיסור קציצת אילנות. אולם רב יוסף שלמד שיש בזה הרחקה מגוף דין הרחקת נזיקין ולא מצד מידת חסידות, א"כ היה מותר לקצוץ את האילן.
יש אופנים שבהם מצאנו שמותר להשחית. ואולי ההגדה הנכונה יותר, שהשחתה לעולם אסורה. אלא כיון שיש מקומות שיש תועלת, נמצא שחשבון הפסד כנגד תועלת, כאשר התועלת מרובה אין כאן השחתה אלא תועלת. נמצא שההשחתה היא היא התועלת.
אמרו בב"ק (צא, ב) אמר רב דיקלא דטעין קבא אסור למקצציה. מיתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצו. רובע, שאני זיתים דחשיבי. א"ר חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא משום דקץ תאינתא בלא זמנה. אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר. ביאר רש"י, שדמי קורותיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו.
שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי, טעים בהו טעמא דחמרא, א"ל מאי האי, א"ל ביני גופני קיימי, א"ל מכחשי בחמרא כולי האי, למחר אייתי לי מקורייהו. רב חסדא חזי תאלי (דקלים) ביני גופני, א"ל לאריסיה עקרינהו, גופני קני דקלי דיקלי לא קני גופני. עכ"ל הש"ס.
מבואר מהנ"ל, שהאמוראים הקדושים במקום שראו צורך בדבר לתועלת, כיון שהתועלת מרובה אין כאן חשש השחתה.
כתב הרמב"ם (פ"ו ממלכים ה"ח) אין קוצצין אילני מאכל וכו', ואין מונעין מהן אמת המים כדי שייבשו, שנאמר לא תשחית את עצה, וכל הקוצץ לוקה. ולא במצור בלבד אלא בכ"מ כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה. אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה. עכ"ל.
בדומה כתב הרא"ש (שם בב"ק) וכן אם היה צריך למקומו נראה דמותר. וכ"פ רבינו ירוחם (נתיב לא ח"ב, דף צד ע"ד) וז"ל ואסור לקצוץ נטיעותיו של עצמו, ואם צריך למקומם מותר, וכל אילן שטוען פירות כפי הראוי אסור לקוצצו זולתי למקומו או בעבור דבר חשוב ממנו, אבל אם אינו טוען כראוי מותר, והכל לפי האילן ולפי הארץ. עכ"ל.
מבואר מדברי הראשונים שמלבד התועלת שיש בעץ עצמו כפי המבואר בגמ' שהקורות יותר יקרים מהפירות וכד', אף כאשר המקום נצרך, מותר. כיון שאין זה דרך השחתה וכל האיסור הוא להשחית וכאשר יש תועלת אפילו לא מהדבר בעצמו אלא מהעדר שלו באותו מקום מוגדר הדבר כצורך ולא כבל תשחית.
הסמ"ג (מל"ת רכט) קי"ל בשבת (קה, ב) שמותר להשחית דבר כדי להטיל אימה על אנשי ביתו, מפני ששכר האימה מרובה על השחתת הדבר.
אמנם בשו"ת שאלת יעב"ץ (ח"א סי' עו) נוקט שאפילו במעולה בדמים או בצריך למקומו שמבואר לעיל שאינו מוגדר כהשחתה אלא תועלת ומותר מעיקר הדין, מ"מ מצדד לאסור משום סכנה. שהקשה מדברי הגמ' שנזכרו לפנינו וכן בב"ק, שאמר רבי חנינא לא שכיב שכחת ברי אלא דקץ תאנה בלא זמנה. וודאי ששבחת ת"ח היה, וח"ו לומר שעבר על לאו דאורייתא. והראיה הגדולה שרבי חנינא מעיד עליו שזה הסיבה שנפטר ותו לא, מוכח כמה גדולה צדקותו. ונפטר, מפני שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. ולכן נוקט השאילת יעב"ץ אף שלכל אדם שרי מעיקר הדין, אולם סכנה יש כאן, ומצאנו דין כזה באלו טרפות שמותרות משום טרפות, ואסורים משום סכנה.

Avromi said...

בשו"ת בנין ציון (ח"א סימן סא) דחה את דברי השאלת יעב"ץ, והעלה לדינא דהיכא שהוא מעולה בדמים או בצריך למקומו מותר לקוץ בין בעצמו בין ע"י שלוחו, ואין כאן לא איסור ולא סכנה כלל. ושכחת טעה בחשבו שכיון שהזקין עץ התאנה ולא נתן אלא פירות מועטים וקרוב להתייבש אין זה בכלל עץ מאכל וכו', וטעה בזה, כי אפילו אינו טוען רק קב עדיין עץ מאכל הוא.
וכך כתב החת"ס (חיו"ד סימן קב) ששכחת טעה לחשוב שהגיע זמן עץ התאנה לקוץ, ובאמת שעדיין לא הגיע זמנה לקוץ ולכן נסתכן ומת.
עוד באיסור השחתה, וטעם האיסור.
כתב רבינו יונה (שער השלישי אות פב) "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן" (דברים פרק כ פסוק יט) הוזהרנו בזה שלא לכרות כל עץ מאכל גם לבנות לו מצור כל זמן שימצא מאילני סרק די ספוקו. וכן הוזהרנו בזה שלא לפזר ממון לריק אפילו שוה פרוטה וכו'.
הרחיב רבינו יונה, את האיסור לא רק לאיסור קציצת אילנות, אלא לכל איבוד ממון.
כתב ספר החינוך (מצוה תקכט) שורש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם, ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקין שמחים בהשחתת עולם והמה משחיתים, במדה שאדם מודד בה מודדין לו, כלומר בה הוא נדבק לעולם, וכענין שכתוב (משלי פרק יז פסוק ה), שמח לאד לא ינקה רע, והחפץ בטוב ושמח בו נפשו בטוב תלין לעולם, זה ידוע ומפורסם. עכ"ל.