בשבועות ל ע"ב דאתא רב יימר להעיד בפני אמימר והושיבו, אע"פ דאיכא עשה "ועמדו שני האנשים" ודברי הכל עדים בעמידה, האי עשה והאי עשה, עשה דכבוד תורה עדיף. אלמא דכיון דעשה דכבוד התורה דהיינו "את ה' אלקיך תירא" לרבות ת"ח כדפרש"י, עדיפא מעשה דועמדו שני האנשים, אתי האי עשה ודחי האי עשה. עיין בתוס' שם דעשה דכבוד התורה עדיפא אפילו ממצות אימת המלך, והא דרב שמוחל כבודו מחול היינו שיכול למחול משום דתורה דיליה הוא, אבל כל זמן שלא מחל עדיפא כבוד התורה של ת"ח ממצות אימת המלך, לפיכך הקפיד ר"ש בן שטח על ינאי המלך שיעמוד אע"פ שבת"ח כבודו דיליה עדיפא שהוא כבוד התורה. עיין במהר"ץ חיות שהקשה על הגמ' אמאי דחי עשה דכבוד התורה עשה דעמידת העדים, הא קיי"ל בכתובות מ ע"א דאין עשה ד"לו תהיה לאשה" דוחה ל"ת משום דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל עיי"ש בתוס' שמלמדין אותה למחול. משמע דעשה שניתן למחילה לא אלימא לדחות ל"ת, וא"כ כיון שיכול ת"ח למחול על כבודו אמאי דוחה עשה דעמידת עדים. ונראה לומר דאם נאמר שמצות עמידת עדים הוי דין בכבוד הדיין ויכול למחול על כבודו, אתי שפיר דכופין הדיין למחול על כבודו שלא להעמיד העדים ואין כופין העד ת"ח למחול על כבודו ולזלזל את בעצמו לעמוד. ויש להביא קצת ראיה דדין עמידת העדים ובעלי דינים משום כבוד הדיין הוא, מהא דכתב הרמב"ם (פכ"א מהל' סנהדרין הל' ה') וז"ל כבר נהגו כל בתי דיני ישראל מאחר הגמרא בכל הישיבות שמושיבין בעלי דינין ומושיבין העדים כדי לסלק המחלוקת שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם עכ"ל. ולכאורה תמוה היאך ביטלו מצות עשה דאורייתא. וצ"ל שסובר הרמב"ם דמצות עמידת הבעלי דינים והעדים הוא משום כבוד הדיינין, וכדי לסלק המחלוקת נהגו למחול בזה. אלמא דגם מצות עשה דעמידת העדים ניתן למחילה
No comments:
Post a Comment