י"ז שבט תש"ע
לכבוד מו"ז הרה"ג יצחק אליהו גפן שליט"א,
אני רגיל ללמד שיעור קבוע כל יום שני וחמישי, וכעת אנו עסוקים במסכת ע"ז סד ע"א בסוגיא דרוצה בקיומו דיין נסך. בגמ' קמבעיא אם עכו"ם שכר לישראל לשבור כלים מלאים יין נסך ולשפכם אם שכרו מותר, מי אמרינן כיון דרוצה הישראל בקיומן של הכלים כדי שירויח בשבירתן שכרו אסור, או דלמא כיון דלמעוטי תיפלה שפיר דמי, ומסיק ישבור ותע"ב. והביא הגמ' ראיה לזה מהא דמותר לישראל לעקור כלאים עם עכו"ם ולהשליכן לאיבוד כדי למעוטי תיפלה, ומפרש הש"ס דאף לרבנן דס"ל דליכא איסור לקיים כלאים וממילא לא שייך כל הענין של רוצה בקיומו, ולא דמי ליי"נ, מ"מ יש צד איסור דקמיירי כשישראל עובד לעכו"ם בחנם והוי איסור של מתנת חנם אליבא דר"י דאוסר, ומדרבי יהודה נשמע לר"ע, כשם שלר"י למעוטי תפלה עדיפא מהאיסור לעבוד בחנם ודוחה אותו, ה"נ לר"ע למעוטי תיפלה עדיפא מרוצה בקיומו של כלאים ודוחה אותו, וה"נ גבי יי"נ למעוטי תיפלה עדיפא מרוצה בקיומו, ותו לא מידי.
והנה, כשחזרתי הביתה עיינתי בספרך החשוב "דליית הכרם" וראיתי שהקשית שם קושיא עצומה. כל הדמיון של הש"ס אינו דומה, שאין הנידון דומה לראיה. מדברי הר"ן בגיטין בשם הרמב"ן למדים דכל האיסור מתנת חנם לנכרי שייך רק כשהוא לטובת הנכרי, אבל לטובת הישראל לא נחשב כמתנת חנם ולא שייך האיסור. לפיכך כיון שישראל עושה כדי למעוטי תיפלה והוא לטובת הישראל להרויח המצוה, תו לא שייך בזה כל האיסור של לא תחנם, ולאו משום דלמעוטי תיפלה עדיפא ודוחה האיסור של מתנת חנם, אלא משום דבכה"ג ליכא איסור מתנת חנם כלל וכלל. וא"כ לא שייך להביא ראיה משם להא דלמעוטי תיפלה עדיפא מרוצה בקיומו גבי כלאים ויי"נ, דכיון דאיסור רוצה בקיומו שריר וקים מי יימר דלמעוטי תיפלה עדיפא מיניה ודוחהו עכת"ד (בגליון הגמ' שלי ציינתי שכבר עמד הגרע"א בחידושיו ע"ז). אמנם כתבת ליישב דאולי יש לחלק דכשישראל העוקר כלאים של עכו"ם בחנם אינו מקבל שום הנאה אישית וישירה מזה, וליכא הרווחא כולי האי מש"ה שייך האיסור מתנת חנם, אלא דלמעוטי תיפלה עדיפא מיניה, ולא דמי לשאר מקומות שמקבל הישראל הנאה אישית וישירה. אכן, בסוף דבריך הקשית על תירוץ זה בטוב טעם, דהארץ שייכת לכל ישראל והוא שותף בארץ ונהנה מעקירת כלאים. ובאמת נראה שהעיקר כסוף דבריך, שהרי לפום ריהטא אינו מובן כ"כ אמאי שייך כל הענין של למעוטי תיפלה בכלאים של עכו"ם. בשלמא ביי"נ שאוסר משום תקרובת ע"ז ורצון התורה הוא שיהא מושבת ומבוער מן העולם שפיר מקרי למעוטי תיפלה, וגם אליבא דר"ע שיש איסור לקיים כלאים נמי ניחא דכיון שהאיסור הוא בקיומו, ביעורו נחשב כמצוה של מיעוט תיפלה. אבל לרבנן דפליגי אדר"ע שכל האיסור הוא רק במעשה זריעת כלאים ותולדותיה, ולא בקיומו, איזה מצוה איכא בלמעוטי תיפלה. מ"מ מבואר בגמ' דמאיזה טעם שהוא קים להו לחכמי הש"ס שכן הוא האמת, דאף לרבנן יש ענין של מיעוט תיפלה, ומסתברא שהטעם כדכתבת שרצון התורה להשבית כל כלאים מא"י. לפיכך שפיר הקשית דכיון שיש מצוה עליו למעוטי תיפלה ולבער כלאים כדמוכח מהא דדוחה האיסור של רוצה בקיומו, הוי טובת ישראל ותו ליכא איסור כלל של מתנת חנם, וחזרא הקושיא לדוכתיה [ובאמת מוכרחין לומר כן, שלא שייך איסור מתנת חנם כשהוא למעוטי תיפלה לטובת ישראל, דאילו אתינן עלה מדין דחיה דלמעוטי תיפלה עדיפא וחשובה יותר ודוחה איסור מתנת חנם, הא איפכא מסתברא, דאיזה מצוה דאורייתא שייך במיעוט תיפלה של כלאים, ואף לר"ע שיש איסור בקיומו, אינו מקיים מצוה בביעורו רק שמסלק ממנו האיסור, ואמאי עדיפא לדחות לאו גמור ד"לא תחנם" לעבור על איסור בידים ובקום ועשה שלא ליתן להם מתנת חנם. א"ו לא שייך כל האיסור מתנת חנם כשהוא למעוטי תיפלה לטובת ישראל].
ומתוך חומר הקושיא נלענ"ד ליישב דכשם שהאיסור מתנת חנם מיתלא תלי וקאי בהענין של למעוטי תיפלה, ובמקום מיעוט תיפלה ליכא איסור מתנת חנם כלל, ה"נ באיסור רוצה בקיומו דמיתלא תלי וקאי בהענין של למעוטי תיפלה כדאבאר. באמת, אינו מובן אמאי שייך איסור רוצה בקיומו בנידון דידן, דבשלמא כשעוסק בשמירת יי"נ וכלאים ואחריותן עליו, הוא רוצה בקיומו ממש שרצונו שיהיו שריר וקים בהחלט, אבל הכא עיקר כוונתו לשבור החביות ולהפסיד היי"נ, ואיזה רוצה בקיומו שייך בזה. וכבר הרגיש רש"י בקושיא זו וכתב בד"ה מי אמרינן, וז"ל דישראל זה רוצה בקיומן של חביות האלו שלא ישתברו עכשיו מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרם עכ"ל, וכן בד"ה אבל עוקרין, כתב וז"ל שלא יעקרו מאליהן עד שיעקרם הוא עכ"ל. באמת הישראל אינו רוצה בקיומו של יי"נ וגם אינו רוצה בקיומו כלאים ומעשיו מוכיחים שאינו רוצה בקיומן מפני שהוא עוסק בידים בביעורם ובאיבודם. אלא שהוא רוצה בקיומו לזמן מועט כגון לשעה או שעתיים עד שנגמר מלאכתו כדי להרויח שכרו בביעורם. ונראה לפרש שהאיסור רוצה בקיומו וגם החיוב למעוטי תיפלה נובע מרצון התורה להשבית ולאבד תקרובת ע"ז וכלאים. וזהו עצם השאלה, דכיון דלא שייך כאן רוצה בקיומו ממש, ורוצה בקיומו הוא רק כדי להפסידו, יתכן דאין כאן איסור רוצה בקיומו כיון שבאמת רוצה באיבודו ורק רוצה לקיומו כדי למעוטי התיפלה ולאבד היי"נ. והשתא, אתי שפיר דהכי קאמר, כשם שלא שייך איסור מתנת חנם במקום למעוטי תיפלה מפני שאין זה מתנת חנם רק לטובת עצמו עושה, ה"נ לא שייך האיסור רוצה בקיומו במקום למעוטי תיפלה שאין זה קיום אלא כעין הכשר מצות איבוד ועיקר דעתו ורצונו לאבדו ולבערו. ואפשר לדייק כן קצת (אף שאינו דיוק חזק) מלשון הרמב"ם (פי"ג מהל' מאכ"א הל' י"ז) שכתב דמותר להשכיר את עצמו לשבר חביות של יי"נ "ותבא עליו ברכה מפני שממעט בתיפלה". ולכאורה הו"ל להרמב"ם להזכיר בהדיא שיש כאן איסור של רוצה בקיומו אלא דלמעוטי תיפלה עדיפא וחשוב יותר. אלא משמע מלשון הרמב"ם דלא שייך כאן איסור רוצה בקיומו כלל "מפני שממעט בתיפלה", כלומר דכיון שעיקר הרצון בקיומו הוא רק כדי למעט התיפלה לא מקרי רוצה בקיומו כלל. ומטעם זה כתבו הש"ס והרמב"ם דתבא עליו ברכה, דסד"א שטעם ההיתר בזה משום שיצא הפסדו בשכרו, אבל מ"מ קצת עבירה איכא כגון תענית חלום בשבת, אלא שלמעוטי תיפלה חשובה יותר מהאיסור רוצה בקיומו. על כן כתבו דתבא עליו ברכה, לרמז שאין סרך איסור בזה כלל וכלל.
שוב מצאתי בספר קהלות יעקב (ע"ז ס' כ"ד) שהביא קושיא הנ"ל בשם הגרע"א בתשובות (ס' קצ"ד) וכן מהחת"ס. לא נחית הגאון בעל הקה"י למה שרציתי לחדש, אלא הלך בדרך שכבשת דרק מפני מצות גדולות אמרינן דליכא לאו דלא תחנם, אבל למעוטי תיפלה אין בה צד חשיבות להפקיע האיסור מתנת חנם אלא דוחהו וממילא אתי שפיר שדוחה גם האיסור של רוצה בקיומו. ואפשר שהניחו לי כל הני רבוותא מקום להתגדר.
נכדיך אוהביך
1 comment:
My primary chiddush was that the issur of rotzeh b'kiyumo isn't pushed off for the better good of reducing tifla. Rather, the entire issur doesn't exist when it is done for the purpose of reducing tifla. This is meduyak in Rashi who describes the rotzeh b'kiyumo of the yayin nesech is only temporary, until it is disposed of.
Today (16 Marcheshvon) is the yahrtzeit of R. Shach. In Avi Ezri (last piece in s'machos), R. Shach quotes the Chasam Sofer (o.c. 128) who quotes his father in law, R. Akiva Eiger, who asked the chavos da'as (nesivos)- How can one receive payment for burying the dead since deceased people have both properties of the yayin nesech: 1. assur b'hana'ah. 2. prohibited to leave around (similar to the issur of rotzeh b'kiyumo). The chavos da'as says that burying the dead qualifies as reducing tif'lah. R. Shach offers another answer - By issur hana'ah such as yayin nesech the payment received for working in it is assur because of the violation of rotzeh b'kiyumo (unless the work is to destroy it - l'mutei tifla). But, on a dead body there is no prohibition of rotzeh b'kiyumo because there is a positive mitzvah to bury the dead. Unlike the yayin nesech, one cannot prefer the dead to be buried by itself without actively doing it, therefore the entire issur of rotzeh b'kiyumo doesn't at all apply to a dead body - so there is no issur to receive payment.
Post a Comment