This blog is a forum for the posting of insights on the daf yomi (daily daf). Postings will be brief and to the point. Comments are welcome.
Sunday, February 27, 2011
Zevachim 110b - Nisuch HaMayim D'oraysa
Monday, February 21, 2011
Zevachim 104b - Ibur Tzurah for Kodshim that became passul m'safeik
Sunday, February 20, 2011
Zevachim 102a - Moshe Rabbeinu a King
Tuesday, February 15, 2011
Zevachim 98b - Chatzitza
Monday, February 14, 2011
Zevachim 97b - Aseh Doesn't Push off a Lo Ta'aseh in the Mikdash
הבאתי בפנים חידושו של האור שמח דלעולם לא מצינו שיש מצות עשה על האדם לאכול דבר האסור לו, דכל שאכילתו נמנעת מחפץ השם לא שייך שיהיה עליו מצוה לאכלו. והביא דמיון לזה מהא דאיתא בזבחים צז ע"ב דקפריך ליתי עשה דאכילת קדשים וידחה ל"ת דאכילת הפסול הבלוע בו, דכיון שאין העשה על עיקרו של שומן הפסול אלא הבשר הכשר שהפסול נבלע בו, שפיר שייך עשה דוחה ל"ת. שוב מצאתי בקרן אורה (זבחים צז ע"ב) שהרגיש בזה דמאי פריך ליתי עשה דאכילת כשר ולידחי ל"ת דפסול הבלוע הא מצוה הבאה בעבירה היא כמבואר ברמב"ם דאין יוצאין ידי חובת מצה במצה של איסור, וא"כ מאי שנא קדשים ממצה. וכתב לחלק בב' אופנים. חדא כעין חילוקו של האו"ש דדוקא בדבר שאסור מצד עצמו כמו טבל כיון דהוא אכילת איסור אין עליו מצות עשה "כיון שאסרתו תורה באכילה היכי נאמר דמצוה לאוכלו" אבל הכא דלא נאסר רק מחמת הבלוע בו שפיר אמרינן דעשה דוחה ל"ת. ולפי"ז היה יוצא דמצה הבלוע בו דבר האסור אתי עשה ודחי ל"ת, וכתב הקרן אורה דזו לא שמענו. עוד כתב לחלק דעשה דמצה לא דמי לאכילת קדשים, דעשה דאכילת קדשים מוטל על גוף הזבח משא"כ מצות אכילת מצה הוא על הגברא ואינו מיוחד למצה שבלע איסור. ולכן במצה שהיא אסורה לו אף כשהאיסור רק מצד הבליעה אסור לאכלו כיון שאין המצוה לאכול מצה האסורה המוטלת לפניו. אבל באכילת זבח שאין המצוה על הגברא אלא שתהא הקרבן נאכלת אלימא העשה לדחות האיסור. ולפי"ז אף לפי מה דמסיק רבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש, וגם לפי מה דמסיק רב אשי שבאכילת הפסול הבלוע איכא לאו ועשה, מ"מ קדשים שנבלע איסור דעלמא שלא שייך למקדש ואין עליו אלא לאו גרידא, אתי עשה דאכילת קדשים ודחי לא תעשה של אכילת איסור הבלוע בו.
Sunday, February 13, 2011
Zevachim 96b - Hag'ola with Liquids Other Than Water
Thursday, February 10, 2011
Zevachim 93 - 94 - Washing Blood Off Clothing
Wednesday, February 09, 2011
Zevachim 92a - Melacha She'ein Tzricha l'gufa
Tuesday, February 08, 2011
Zevachim 91b - Sprinkling wine on the mizbeiach causing the fire to be extinguished
Zevachim 91a - Ein Ma'avirin vs. Tadir
In my sefer Nasiach B'chukecha pg. 30 I pointed out that the Rama and Taz seem to argue when one violated the Tadir aspect and went to the less tadir item first, whether they should go back and do the tadir, or finish the eino tadir before starting the tadir
נחלקו הרמ"א והט"ז אם אין מעבירין נדחה מפני מעלת תדיר, או אם מעלת תדיר נדחה מפני אין מעבירין. דעת הרמ"א שצריך להפסיק בשל חנוכה לקרות של ר"ח תחלה, היינו משום שסובר דעובר על אין מעבירין כדי לקיים מעלת תדיר דראש חדש. אבל הט"ז סובר דכל שכבר התחיל בשל חנוכה אינו מפסיק לקרות בשל ר"ח תחילה משום דאין מעבירין על המצות כדי לקיים התדיר. נמצא שלדעת הרמ"א תדיר עדיפא מאין מעבירין, ולדעת הט"ז אין מעבירין עדיפא. שוב ראיתי בשו"ת נוב"י (מה"ת ס' י"א) שכתב דאף הרמ"א מודה דבדרך כלל לא דחינן הא דאין מעבירין כדי לקיים מעלה דתדיר, אלא העיקר כהט"ז וראיותיו דבשביל מעלת תדיר לא דחינן להך שאינו תדיר אם כבר הקדימו, מ"מ כתב הנוב"י וז"ל שבאמת לאו משום מעלת התדיר שיש לר"ח פסק האבודרהם שיפסיק משל חנוכה אפילו כבר התחיל, אלא מטעם דאין קריאת חנוכה חשובה למאומה נגד קריאת ר"ח דאין משגיחין בחנוכה כל עיקר כדמסיק במסכת מגילה כט ע"ב והלכתא אין משגיחין בחנוכה, ור"ח עיקר עכ"ל. לפיכך בדרך כלל מודה הרמ"א דאם כבר התחיל בשאינו תדיר, שאינו מפסיק כדי לקרות התדיר [בזבחים צא ע"א הוא בעיא דלא אפשיטא כשקדים ושחט לשאינו תדיר אי מעבירין ממנו לעשות התדיר ברישא. אבל קאמר בגמ' היכי דמי דשחטינהו לתרוייהו, ומבואר מזה דעד כאן לא קמבעיא רק כשעדיין לא שחט התדיר אם מניחים מלזרוק אותו שאינו תדיר כדי לשחוט התדיר אבל כששחט אותו שאינו תדיר ואח"כ שחט התדיר ושניהם עומדים ליזרק ודאי צריך להקדים התדיר לשאינו תדיר, והמקודש לשאינו מקודש. ומשמע מזה שאע"פ שעכשיו הוא עומד אצל אותו שאינו תדיר מעבירין על הדם שאינו תדיר ושאינו מקודש כדי לזרוק תחילה דם התדיר ודם המקודש. והרמב"ם (פ"ט מהל' תמידין ומוספין הל' ג') פסק כחילוק זה וז"ל עבר או שכח ושחט את שאינו תדיר או הפחות בקדושה תחלה, מקריבו ואח"כ שוחט את התדיר או את המקודש עכ"ל. הרי סובר הרמב"ם שגומר אותו שאינו תדיר קודם שיתחיל לשחוט התדיר. אבל כתב הרמב"ם (הל' ד') שאם כבר נשחטו שניהם כאחד יהיה זה ממרס בדם עד שיזרק דם הדתיר או דם המקודש. הרי משמע מדברי הרמב"ם שאם כבר נשחטו שניהם מעבירין על דם שאינו תדיר ואינו מקודש כדי ליזרק תחילה דם התדיר ודם המקודש. אמנם יש לדחות שזהו עיקר החילוק של הרמב"ם, כשכבר נשחטו שניהם ומוטלים לפניו ליזרק לא שייך אין מעבירין דשניהם לפניו וצריך להקדים התדיר והמקודש, אבל כשעדיין לא נשחט התדיר והמקודש ואותו שאינו תדיר ואינו מקודש מוכן ליזרק ומונח לפניו, אין מעבירין ממנו כדי לשחוט את התדיר אלא גומר זריקתו ואח"כ שוחטין התדיר]. על כן בנדון של הנוב"י שאירע בשבת של ר"ח אדר שטעה הקורא שהיה לו לקרות בסיימו הסדרא של השבוע בפרשת ר"ח ופתח בפרשת כי תשא בשביל פרשת שקלים, וכבר בירך העולה והתחילו לקרות, הורה שיסיים פרשת שקלים כיון שכבר התחיל עיי"ש.