There is a well known p'sak attributed to the m'eil tzedaka that a woman must maintain count of her 7 clean days. The Sidrei Tahara offers two approaches to explain the Me'il Tzedaka, 1. we are concerned that she started to bleed without realizing. 2. Although we are confident that she didn't start to bleed, she must mentally maintain her 7 clean days as a count. Therefore, forfeiting her count, even mentally, disqualifies the entire count. Most Achronim including the Chochmas Adam understand that the second approach is the opinion of the Meil Tzedaka. However, from Rashi on 29b it seems that the main concern is the first approach. The gemara cites a braisa that discusses a woman who shows up in town not having any awareness of the halachos and not knowing where she stands in terms of when she may have miscarried and how to become clean. The gemara explains that during the second and third week she must immerse during the day because there is a concern that she is a zava who requires 7 clean days which could be ending any day in week 2 or 3. However, in week 1 she doesn't need to immerse during the day since there is no concern that she is completing her 7 clean days - the reason that the gemara says on 30a is - בעינן ספורים לפנינו. The 7 clean days must be counted in our presence. Rashi (d.h. eimar) explains:
אבל שבוע ראשון לא טבלה ביום, ואע"ג דבכל יום איכא לספוקי שמא הרחיקה לידתא והשתא כלין ימי הספירה, משום דבעינן שבעת ימי הנקיים לפנינו ודאין, והני דקודם לכן ספק הוו נקיים ספק לא הוו
If it were true that they only count as 7 clean days when she is attempting to count them, it is obvious why it wouldn't qualify at ספורים לפנינו. Why would rashi have to say that we are concerned that she started to bleed? From the fact that Rashi makes the concern that she may have bled without realizing it, it implies like the first approach of the me'il tzedaka.
For a more elaborate discussion of the meil tzedaka - see below:
הפ"ת (ס"ק ג') הביא בשם המעיל צדקה באשה שמצאה כתם בימי ליבונה ולערב הפסיקה בטהרה מחדש ואח"כ אמרו לה חברותיה שצריכה להמתין עוד ה' ימים קודם הפסקת טהרה, ורק אחר ב' ימים נודע לה שטעו חברותיה ושבאמת א"צ להמתין ה' ימים, ופסק דמאחר שהחזיקה עצמה בטמאה אין לה לספור אותן הימים שעברו ולא הביא טעם הדבר. כד נעיין בס"ט (ס"ק י"ח) תמצא שמביא דברי המ"צ באריכות יותר וכתב שיש ב' טעמים בדבר. א. דכל שלא כוונה לאותן ימים שיעלו לז' נקיים לא עלו לה. ב. כשלא נתנה דעתה שיהיו הימים נקיים מדם חיישינן דלמא ראתה ולאו אדעתא כיון דלא רמיא עלה לידע. הס"ט הסכים לסברא שניה של המ"צ, וגם האריך להאלים הסברא ראשונה דבעינן כוונה ודעת למנות ז' נקיים ואל"ה אין כאן ספירה ואין עולין לה. כבר הבאתי לעיל שהס"ט הביא ראיה מבדיקה ביום ח' שאינו מועיל וס"ל שהטעם משום כוונתה, שכוונה ליום א' עד יום ז' ולא ליום ב' עד יום ח'. ודחאו השמלה שאין הטעם משום כוונה כלל אלא הטעם משום שהרחיקה בדיקתה מההפסק טהרה כ"כ ששוב אין מצטרפין בהדי הדדי. אחר כל הפלפול של הס"ט מסיק דבאמת למ"ד דלא בעינן ספורים לפנינו [והיינו רב דסגי בבדיקה אחת כל ז' כדמוכח בש"ס נדה סט ע"א] לא בעינן ספירה כלל, אבל למ"ד דבעינן ספורים לפנינו [כדעת הסמ"ג וסמ"ק שפסקו כר"ח בגמ' דבעינן לכל הפחות א' וז'] ודאי בעינן דעתה וכוונתה לספירה. לכן העלה הס"ט וז"ל א"ו דמאן דמצריך תחילתן וסופן טעמיה משום דבעינן ספורים לפנינו וכיון שכן הא המחבר פסק דאין להקל בלא בדיקת ראשון ושביעי כהפוסקים דפסקו כרבי חנינא, מעתה ודאי הדין דין אמת כמו שפסק בספר שו"ת מ"צ כיון דבדעתה היה שלא לספור הימים ראשונים לנקיים שוב אינן עולין עכ"ל. וכן בחכ"א (כלל קי"ז סי"ב) הסכים לסברת המ"צ וכתב וז"ל ודוקא שעכ"פ לא הסיחה דעתה מלמנות אלא שלא בדקה, אבל אם פסקה בטהרה או בשאר ימים הנקיים הסיחה דעתה מלמנות לנקיים כגון שסברא שבעלה נוסע למקום אחר ולא תצטרך לטבול כעת, או שמצאה כתם בימי ספירתה ופסקה בטהרה ואמרו לה חברותיה וכו' בכל זה כיון שהסיחה דעתה מלמנות אינם עולין לה וצריכה פסיקת טהרה מחדש עכ"ל. הרי סובר החכ"א דלא רק כשסברה שהיא טמאה דאין הימים עולים לה, אלא אף כשרק הסיחה דעתה מפני שבעלה נוסע ולא תטבול בסוף הז' נקיים נמי אין הימים עולין לז' נקיים. אמנם בד"ת (ס"ק כ"ז) מביא הרבה אחרונים [מהרש"ם עונג יו"ט בית שלמה] שמקילים באשה שלא חשבה שהיא טמאה רק שהסיחה דעתה מפני שבעלה בדרך וכיוצ"ב ולא כוונה שיעלו לה הימים, שיש להקל. שוב עיינתי בשו"ת עונג יו"ט (יו"ד ס' פ"ג) והביא שם ב' ראיות נגד המ"צ. חדא מהגמ' נדה כ ע"ב גבי רב שטימא בלילה וביום חזר וטיהר ולא שאלה שמא היא עומדת תוך ז' נקיים וכשפסק בלילה שטמאה הסיחה דעתה מספירתה, א"ו דלא אזדא הימים ע"י היסח הדעת. עוד הביא ראיה ממשנה יג ע"ב בשוטה שפקחות מתקנות אותה, ואי בעינן דעתה על ספירתה כמש"כ המ"צ היכי מתקנות אותה. שוב דחה דאולי דעת חברתה עולה לה כאילו כוונה. מ"מ מוכח שלא כטעם השני של המ"צ דאי באמת חיישינן להרגשה כשלא רמיא עלה ולאו אדעתה, ניחוש בשוטה להרגשה א"ו לא חיישינן לזה. והעלה העונג יו"ט להקל אא"כ לא היתה דעתה על ספירתה ביום א' וביום ז', משא"כ כשהסיחה דעתה תוך הז' נקיים אינו סותר הז' נקיים [ונראה בכוונת העונג יו"ט שכיון שלדידן דקיי"ל כר"א ואליבא דרבי חנינא דבעינן בדיקת א' וז' ולא בימים שבינתיים ע"כ הדין ספורים לפנינו הוא רק באותן הימים]. עוד הביא הד"ת בשם בית יצחק שאם לא הסיחה דעתה יום שלם שפיר מהני לז' נקיים אף לדעת המ"צ, שכל הענין של היסח הדעת שייך רק כשהוא יום שלם ששוב אין ז' ימים רצופים. העולה מדברינו שכדאי לכתחלה להחמיר לסברת המ"צ ולא תסיח דעתה מספירתה בינתיים אא"כ ברה כחמה שהיא טמאה.
No comments:
Post a Comment