Reb Avi, didnt see you posted. Hope i am not doubling up....
בענין הדיור מצוה
בגמרא מחלוקת אי שליש מלבא או מלגאו. ויש מ"ח ראשונים שמובא במנב"ב אי ספק לחומרא או לקולא. ובפשטות המחלוקת אי דין הדר הוי דאורייתא או דרבנן. וכן ביאר רב יצחק אלחנן בעין יצחק.
והריטב"ט מוכיח (בסוכה) דהדר רק דרבנן מזה שמפורש בגמרא לרבנן דאגד של לולב שהוא מדין הדר לא מעכב, ואי הוי דאורייתא לא מצינו חילוק בין לכתחילה ובדיעבד בדינים דאורייתא. ובדומה מבואר בתוספות מנחות ל"ט שרק בקדשים יש דין שצריך שנה עליו הכתוב כדי שיעכב.
ושיטת המאירי בלולב היבש (ריש לולב הגזול) כשיטת רש"י שפסול מדין הדר, ומפורש שהדר הוי דין של בדיעבד ומדוארייתא, ומצד שני בדין של עשה לך ס"ת נאה (שבת קלג) מבואר במאירי שהוי רק אסמכתא. ומוכח שס"ל למאירי שיש שני דיני הדר אחד מדאורייתא שמעכב כעין ביביש, ואחד דרבנן. ובגדר הדינים בעצמו מפרש שאי ניטל כל הדרו הוי דאורייתא אך אם הוי רק תוספת נוי הוי דרבנן.
ובשיטת רש"י יש לומר קצת אחרת מהמאירי. שיש לחקור אי הידור מצוה הוי מצוה בפני עצמה או הוי סניף לכל מצוה ומצוה. ובלולב היבש שפסול לשון רש"י משמע שהוי חלק ממצות לולב ולא פסול בפנ"ע וכך גם מוכח דאי הוי דין בפנ"ע א"כ אף שלא קיים דין הידור אך מדוע שלא יצא יד"ח לולב. אך ביומא דף ע' לגבי אלו שהביאו את ספרי התורה שלהן לבית המקדש ביום הכפורים, לשון רש"י שהביאו כדי להראות נוי של הס"ת ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצות, ומבואר שזה סתם דין בפנ"ע של נוי מצוה שלא הוי חלק ממצות כתיבת ס"ת ולכן לא מעכב בדיעבד.
ולפ"ז יש להסביר שיטת רש"י הכא בב"ק. דשיטת רש"י שהידור עד שליש הוי בקנייה, דהיינו כשקונה אתרוג צריך לבחור עד שליש יותר מהודר. והראשונים מקשים דא"כ אין לדבר סוף דתמיד ימצא יותר יפה וילך ויקנה היותר יפה. והמנ"ב מביא הירושלמי שהכונה של שיטה זו שפעם אחת יקנה ויותר לא. והנראה שרש"י לומד שהידור הוי דין בפנ"ע ולכן הוא דבר יחסי לכל אתרוג ואתרוג, אך תוספות סובר דהידור הכא הוי ג"כ סניף ממצוות אתרוג, וא"כ סובר שלא יכול להיות דבר יחסי ומשתנה מאתרוג לאתרוג אלא הוידין במצוה, ולכן מבאר שהתורה חייבה להדר בשליש מאתרוג ששיעורו מצומצם.
עפ"י שיעור ששמעתי מגאון אחד ר"מ בירושלים
No comments:
Post a Comment