Tuesday, February 08, 2011

Zevachim 91a - Ein Ma'avirin vs. Tadir

In my sefer Nasiach B'chukecha pg. 30 I pointed out that the Rama and Taz seem to argue when one violated the Tadir aspect and went to the less tadir item first, whether they should go back and do the tadir, or finish the eino tadir before starting the tadir

נחלקו הרמ"א והט"ז אם אין מעבירין נדחה מפני מעלת תדיר, או אם מעלת תדיר נדחה מפני אין מעבירין. דעת הרמ"א שצריך להפסיק בשל חנוכה לקרות של ר"ח תחלה, היינו משום שסובר דעובר על אין מעבירין כדי לקיים מעלת תדיר דראש חדש. אבל הט"ז סובר דכל שכבר התחיל בשל חנוכה אינו מפסיק לקרות בשל ר"ח תחילה משום דאין מעבירין על המצות כדי לקיים התדיר. נמצא שלדעת הרמ"א תדיר עדיפא מאין מעבירין, ולדעת הט"ז אין מעבירין עדיפא. שוב ראיתי בשו"ת נוב"י (מה"ת ס' י"א) שכתב דאף הרמ"א מודה דבדרך כלל לא דחינן הא דאין מעבירין כדי לקיים מעלה דתדיר, אלא העיקר כהט"ז וראיותיו דבשביל מעלת תדיר לא דחינן להך שאינו תדיר אם כבר הקדימו, מ"מ כתב הנוב"י וז"ל שבאמת לאו משום מעלת התדיר שיש לר"ח פסק האבודרהם שיפסיק משל חנוכה אפילו כבר התחיל, אלא מטעם דאין קריאת חנוכה חשובה למאומה נגד קריאת ר"ח דאין משגיחין בחנוכה כל עיקר כדמסיק במסכת מגילה כט ע"ב והלכתא אין משגיחין בחנוכה, ור"ח עיקר עכ"ל. לפיכך בדרך כלל מודה הרמ"א דאם כבר התחיל בשאינו תדיר, שאינו מפסיק כדי לקרות התדיר [בזבחים צא ע"א הוא בעיא דלא אפשיטא כשקדים ושחט לשאינו תדיר אי מעבירין ממנו לעשות התדיר ברישא. אבל קאמר בגמ' היכי דמי דשחטינהו לתרוייהו, ומבואר מזה דעד כאן לא קמבעיא רק כשעדיין לא שחט התדיר אם מניחים מלזרוק אותו שאינו תדיר כדי לשחוט התדיר אבל כששחט אותו שאינו תדיר ואח"כ שחט התדיר ושניהם עומדים ליזרק ודאי צריך להקדים התדיר לשאינו תדיר, והמקודש לשאינו מקודש. ומשמע מזה שאע"פ שעכשיו הוא עומד אצל אותו שאינו תדיר מעבירין על הדם שאינו תדיר ושאינו מקודש כדי לזרוק תחילה דם התדיר ודם המקודש. והרמב"ם (פ"ט מהל' תמידין ומוספין הל' ג') פסק כחילוק זה וז"ל עבר או שכח ושחט את שאינו תדיר או הפחות בקדושה תחלה, מקריבו ואח"כ שוחט את התדיר או את המקודש עכ"ל. הרי סובר הרמב"ם שגומר אותו שאינו תדיר קודם שיתחיל לשחוט התדיר. אבל כתב הרמב"ם (הל' ד') שאם כבר נשחטו שניהם כאחד יהיה זה ממרס בדם עד שיזרק דם הדתיר או דם המקודש. הרי משמע מדברי הרמב"ם שאם כבר נשחטו שניהם מעבירין על דם שאינו תדיר ואינו מקודש כדי ליזרק תחילה דם התדיר ודם המקודש. אמנם יש לדחות שזהו עיקר החילוק של הרמב"ם, כשכבר נשחטו שניהם ומוטלים לפניו ליזרק לא שייך אין מעבירין דשניהם לפניו וצריך להקדים התדיר והמקודש, אבל כשעדיין לא נשחט התדיר והמקודש ואותו שאינו תדיר ואינו מקודש מוכן ליזרק ומונח לפניו, אין מעבירין ממנו כדי לשחוט את התדיר אלא גומר זריקתו ואח"כ שוחטין התדיר]. על כן בנדון של הנוב"י שאירע בשבת של ר"ח אדר שטעה הקורא שהיה לו לקרות בסיימו הסדרא של השבוע בפרשת ר"ח ופתח בפרשת כי תשא בשביל פרשת שקלים, וכבר בירך העולה והתחילו לקרות, הורה שיסיים פרשת שקלים כיון שכבר התחיל עיי"ש.

2 comments:

Yossie Schonkopf said...

ר' אבי

ראיתי את דבריך ועלי לציין שיש בסוגיא נידון של השאג"א שמוכיח שאין הענין כיון שהתחיל באינו תדיר שיגמור דא"כ מה קושית הגמ' מיין וממנחה, הרי שם לא התחיל את האינו תדיר, ולכן השאג"א מוכיח דהעומק בסוגיא הוי כיון ששחט האינו תדיר התחיל זמן ההקרבה של הקרבן ולכן יש ספק לגמ' אי לגמור. ובזה הגמ' מדמה שפיר לשבת ויין, שזמן חיוב קדושת היום קדם לחיוב היין, אלא שהגמ' דוחה שלמעשה כעת הוי שתיהם לפניו וכנשחטו דמיא.

אגב מסקנת הסוגיא נראית שנפשה השאלה מהדיקא נמי

בשלום וברכה

Avi Lebowitz said...

ראיתי את השאג"א. עיקר ראייתו הוא שאין הסברא לחזור להתדיר משום שעבר איסור במה שהתחיל השאינו תדיר, דבמנחה וכן בקדושת היום לא עבר שום איסור. אבל אין ראיה נגד מה שביארתי שהדיון הוא אם להמשיך בשאינו תדיר משום אין מעבירין על המצות או לחזור לתדיר. שהרי רש"י בד"ה אבל לא שחטיה, מפרש הסברא שכיון שהתחיל אותו שאינו תדיר או אותו שאינו מקודש שלא יניח אותו לעשות התדיר והמקודש משום שלא לזלזל הקרבן שהוא עוסק בה עכשיו. ובאמת זהו עיקר הסברא לאין מעבירין על המצות, שלא לזלזל המצוה שבא לידו תחילה לעבור עליה ולעשות השניה. ובאמת גם בקדושת שבת שבא לידך תחילה שייך הך סברא, דכיון שכבר קדש היום ועדיין יין לא בא, יש בזה זלזלול לשבת להקדים ברכת היין. וכן במוסף ובמנחה. נמצא שזה מקושר היטב לדיון הנ"ל אם להמשיך באותו שאינו תדיר משום אין מעבירין, או להעביר עליה כדי לקיים התדיר והמקודש תחילה
גם מה שכתבת שנפשט מהדיקא נמי, לדעתי אינו נכון שהרי רק מוכיח מהדיקא נמי שהדיון במשנה לא שייך לשאלה דידן דקמיירי כשקדים ושחטיה לתמיד ברישא ובא לימלך אם להקדים זריקתו של פסח או של תמיד, אבל אין לדייק מה הדין כשלא קדים ושחיט התמיד ברישא