בתוס' ד"ה המקדש, הקשו אמאי אינה מקודשת כשמקדש אשה באיסור הנאה, הא יכולה ליהנות שלא כדרך הנאתו. ותרצו דקמיירי כשאין בשלא כדרך הנאתו שו"פ, או שאשה סבורה שיכולה ליהנות ולא סמכה דעתא על הנאה שלא כדרך הנאתו. היוצא מדבריהם שאם שוה פרוטה שלא כדרך הנאתו ואמר לה בהדיא שתתקדש בזה, שהיא מקודשת. עיין בתוס' ע"ז סב ע"א בד"ה בדמיהן, שכתבו דאסור לו לקדש אשה בדבר האסור בהנאה משום דהוי כמו מכירה חשובה, אבל אין דבריהם שם מספיק אלא לגבי האיסור לכתחלה אבל אינו מספיק לפרש אמאי אינה מקודשת
עיין במשנה למלך (פ"ה מהל' יסודי התורה הל' ח' בד"ה וראיתי) שתמה על תוס' שהרי אפילו למ"ד דשלא כדרך הנאתו שרי מדאורייתא, איסורא דרבנן מיהא איכא, וכו"ע מודים שהמקדש אשה בדבר שהוא אסור בהנאה מדרבנן שאינה מקודשת אף מדאורייתא כיון דסוף סוף אינו שו"פ. א"ו ס"ל להתוס' דשלא כדרך הנאתו אפילו איסור דרבנן ליכא. אמנם עיין בקובץ שיעורים בקונטרס דברי סופרים שמתחיל בחקירה זו שהמקדש באיסור הנאה דרבנן אי מקודשת מדאורייתא. ויש סברא לומר שמדאורייתא מיהא מקודשת, שהטעם שהמקדש באיסור הנאה שאינה מקודשת אינו משום שיש איסור השתמשות אלא שמדאורייתא לא מקרי ממונא, אבל איסור הנאה דרבנן מקרי ממונא מדאורייתא ודו"ק
No comments:
Post a Comment