There are many difficulties with this sugya.
1. The gemara 14a asks on the opinion that b"s practiced their opinion regarding the tzaras ervah, how can they do that, what about lo tisgodidu. What is the gemara suggesting that they do instead, can they allow a yevama leshuk just to avoid lo tisgodidu (perhaps chalitzah would have been a solution, but that should also be lo tisgodidu since b"h didn't require it)?
2. Also, why does the gemara ask only on b"s that if they practiced their opinion it would be an issur of making agudos, why not ask the same question on b"h - who says it was b"s that was causing the split, maybe it was b"h?
3. Tosafos 15a d.h. v'sicheich, proves from the gemara that acc. to the opinion that b"s followed the practice of b"h, that is even when b"h was lenient. How can b"s submit and follow b"h to be lenient since they held that it is assur?
4. The rashash points out that rashi 15b states explicitly as the gemara strongly implies, that the opinon who says that b"s did not practice their opinion, that is only to avoid making agudos agudos, but the gemara 14a says clearly that the rationale for not practicing their opinion is that they were sharper and/or don't care about the bas kol?
5. Since the gemara concludes that there is no issur of agudos between b"s and b"h bec. they are different batei dinim (either in 2 cities acc. to abaya and even in 1 city acc. to rava), how can rashi explain that the opinion who says that b"s did not practice what they held was bec. of agudos?
See comment for a mehalech.
1 comment:
נראה לפרש דהא דקאמר בגמ' דלמ"ד לא עשו היינו משום דב"ה רובא או משום דיצא בת קול היינו דמהנך טעמי הוי הלכה כב"ה ואסור לב"ש לפסוק כשיטתם, לפיכך אף היו מוכרחין לעשות כדברי ב"ה בין לחומרא בין לקולא כמש"כ התוס'. אלא דלמ"ד שעשו ב"ש כדבריהם היינו שמותר להם לעשות כדבריהם ולא היו מוכרחין לעשות כדברי ב"ה משום דהיו להם מעלה דמחדדי וגם שאין משגיחין בבת קול (ויתכן שאחרים שאינם לא מתלמידי ב"ש ולא מתלמידי ב"ה, היו מחוייבים לעשות כב"ה משום שהיו רובא, ורק לב"ש עצמן אהני טעמא דמחדדי לעשות כדבריהם). לפיכך, אף למ"ד שעשו ב"ש כדבריהם, לא משום שההלכה מכריח אותם לפסוק כדבריהם אלא שיש להם רשות שלא לימשך אחר דברי ב"ה. אכן, אילו יש כאן איסור של "לא תתגודדו" פשיטא שמחמת האיסור אגודות היו מוכרחין לעשות כדברי ב"ה. ושפיר קפריך בגמ' יג. דלמ"ד עשו הא יש כאן איסור אגודות, לכך היו להם לעשות כדברי ב"ה [מיושב הקושיא ראשונה]. גם למדים מזה דכו"ע מודו שהעיקר כדברי ב"ה מפני שהיו רובא ורק נותן היתר לב"ש לעשות כדבריהם לכך פשיטא דרק למ"ד עשו ב"ש כדבריהם יש כאן אגודות אבל לב"ה כיון שהם העיקר אינם עוברים על איסור אגודות [מיושב הקושיא שניה]. ושפיר כתבו התוס' דלמ"ד לא עשו יכולים ב"ש לעשות כדברי ב"ה אף לקולא כיון שב"ה העיקר [מיושב הקושיא שלישית]. אמנם בגמ' שם יג. מסיק דבפלוגתא דב"ש וב"ה לא שייך איסור לא תתגודדו שלא לעשות אגודות אגודות, שהרי הם כב' בתי דינים בב' עיירות לאביי, ולרבא אף בב' בתי דינים בעיר אחת נמי לא שייך אגודות. מ"מ אף שאין כאן איסור אגודות ממש, מ"מ יש כאן איסור דרבנן מפני שנראה כאגודות [מיושב הקושיא חמישית]. וזהו טעמא דמ"ד שלא עשו ב"ש כדבריהם, משום חשש אגודות דרבנן [מיושב הקושיא רביעית]. לכן במקום שהרואה אומר דלאפושי אויר או שהרואה אומר לאפושי מיא, אף למ"ד לא עשו, מודו דעשו כדבריהם כיון דלא דמי כלל לאגודות (וזה מדוייק בלשון רש"י טו: דהיכא דדמי לאגודות לא עשו ב"ש כדבריהם). לכן שפיר משני בגמ' דאף למ"ד לא עשו, בההיא דסוכה וכן בההיא דשוקת יהוא שפיר עשו משום דע"י הרואה אומר וכו' לא דמי לאגודות כלל.
Post a Comment