אחר

Regarding Acher, Rav Dessler speaks about it in Vol.3 page 175, and 260. I will give some highlights.
בגילוי דמטטרון הוא הגילוי הגבוה של זכויות התורה והקשר שיש לעליונים מהתורה. הטעות של אחר היה שגמירי דבגבוה לא צריכים את התחתונים ומציאותו יתברך שלמה. שוב הגענו אם כן לנקודה הגבוהה ביותר לשורש כל הסתירות דאחדותו יתברך כנגד עולם הפירוד וידיעה ובחירה וכדומה. דהיינו דאה"נ מציאותו יתברך לא צריכה את העבודה אך עם כל זה יש מציאות נמוכה יותר שפועלת עם הברואים לזכותם. ואם כן מה שראה היה צריך לעורר אותו שאף בגבהי מרומים יש זכות לתורה ולומדיה. אף שלמעלה מזה יש עוד בחינת מציאותו יתברך שלא צריכה לעבודתינו כל עיקר ומבחינה זאת כל עבודתינו הוא דמיון בעלמא. זאת עומק הסתירה העמוקה שבמציאות גופא. הבחינה שמט"ט הוכה בפולסי דנורא הוא להראות לאחר שבאמת יש בחינה למעלה מזה כדאיתא ברבינו חננאל.
הבת קול שיצאה איתא מהבעש"ט שהיתה בת קול דטומאה שיצאה מעמקי הרהורי ליבו ובאמת היה אפשרות של תשובה. וכעת נשאר לבאר מה היה השרש שגרם לטעותו והתירוץ לזה מבואר שהיה תאווה ומינות. התאוות הכבוד שהתחיל מסעודת ברית המילה והמינות שעוד במעי אימו כשהריחה ע"ז ועוד ספרי המינות וכו' כל המבואר בגמרא ובתוס' ע"ש הם שגרמו לנגיעות שגרמו לראיה המוטעית. וידוע שכל המינות שרשה בתאווה כמו שמבואר ברש"י בחומש שישראל עבדו ע"ז כדי להתיר להם זנות. דהיינו הנגיעות גורמים לראיה מוטעית. והפחד פה הוא שאפילו בלימוד התורה צריך שיראתו תקדם לחכמתו דאל"כ ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ורשעים וכו' - כל זה מיוסד ברובו ממכתב אליהו ע"ש
והוא רחום יכפר עוון