Chagiga 10a - When Thought Contradicts Verbal Declaration

גמ' לאפוקי מדשמואל דאמר שמואל גמר בלבו - בטו"א באבני שהם הקשה בפ"ג דתרומות והובא בפסחים סג. תנן המתכוון לומר תרומה ואמר מעשר וכו' עולה ואמר שלמים לא אמר כלום. משמע דכיון דבעינן פיו ולבו שוין לא הוי מעשר וגם לא הוי תרומה, וכן לא הוי שלמים וגם לא הוי עולה. ואמאי כיון דבקדשים וכן בתרומה מהני גמר בלבו אף שלא הוציא בשפתיו שהרי תרומה ניטלת במחשבה, דל מיניה דבורו ולהוי מיהת תרומה כדגמר בלבו. ותירץ הטו"א דכל שגמר בלבו שלא ניחא ליה במחשבה בעלמא אלא רצונו להוציאו בשפתיו אז לא מהני גמר בלבו, וא"כ ה"נ כיון שגמר בלבו להוציא בשפתים תרומה לא חל התרומה עד שהוציא משפתיו תרומה, וכיון שהוציא משפתיו מעשר לא אמר כלום ואין כאן לא תרומה ולא מעשר. אכן, בספר אור גדול ס' ל"ו חידש דגמר בלבו לא מהני רק כשלא הכחיש מחשבתו בדיבורו אבל כל שהכחיש מחשבתו בדיבור פיו לא מהני מחשבתו. נמצא דאף במקום דמהני גמר בלבו לחוד, זה רק כשאין דברי פיו מכחישין לגמרי שאפשר לקיים שניהם. ומפרש בזה דברי הרשב"א בגיטין לד דכששינה שם הבעל בגט הוי כאילו כתבו שלא לשמה ואינו גט, ואמאי הא כיון שמכוין למגרש העומד לפניו מה בכך ששינה בשמו הא כתב הגט לשם בעל המגרש. וביאר באור גדול דקודם שכתב הגט היה במחשבתו לכתוב לשם בעל המגרש אבל כשכתב הגט שינה בשמו וכתב שם אחר וכיון שמכחיש מחשבתו הראשונה שהוא לשם בעל המגרש במה שכתב הוי כמכחיש מחשבתו בפיו דתו לא מהני מחשבתו. ומתוך כך חידש חידוש עצום דבזמן הזה ששונין תחלה שמות האיש והאשה ואומר שכותב הגט לזה האיש שנקרא כך וכך ולזו האשה שנקראת כך וכך, אף אם באמת שקר הדברים שאינם נקראים כך, מ"מ הא אמר דכשיכתוב זה השם כוונתו לאיש זה ולאשה זו אף שהאמת אינו כן ושפיר הוי לשמו ולשמה ולשם גירושין.