Sometimes when you are physically forced to do an issur, you are not doing the issur at all. For example if someone bends your body in front of avodah zarah, you are not doing the issur at all. Similarly, R' Chaim points out that if you are being forced to allow yourself to be thrown on a child, you are not doing the issur of retzicha at all. However, sometimes when you are forced, you are still doing the issur. For example if someone puts non-kosher food down your throat, you did the issur of eating issur just that you were physically forced (which is: 1. o'nes 2. passive). Similarly, if you are physically forced to commit adultery, you did the issur just that you were physically forced (R' Chaim asks how tosafos can compare a passive act of adultery to a passive act of murder since by adultery you committed the issur, but by murder you were just a weapon. see R' Elchonon 48 who explains Tosafos).
Tosafos assumes that the rules for yehareg v'al ya'avor are that if you are being forced to do an issur actively or passively doing an issur b'ratzon (willfully), you must give up your life. But if you are: 1. being forced to violate the issur and 2. passive i.e. karka olam, you do not have to give up your life. However, the rules for when you are liable for capital punishment is different. Originally (when Tosafos asks the question from yehareg v'al ya'avor) Tosafos holds that whenever you were supposed to give up you life and instead violated the issur, you are liable for capital punishment. But, Tosafos then changes that whenever you are forced, you are not liable for capital punishment. But if it was intentional you are liable for capital punishment, regardless of whether you were active or passive.
See First Comment
5 comments:
והנה, בקשוי איכא תרתי, חדא דאין קשוי אלא לדעת וקחשיב לרצון כדאמר רבא, וגם קחשיב עשיית מעשה כמש"כ התוס
לפיכך
כשמאיימין עליו לבא על אשת איש ואם לאו יהרגוהו
אם מאיימין אותו להקשות ולבא בעצמו על הערוה, נמצא שהוא אונס על הביאה וגם על הקישוי (דאם לא יתקשה יהרגוהו) אלא שהקשוי נחשב כמעשה, נמצא דהוי אונס בקום ועשה דלגבי חיוב מיתה פטור, אבל לגבי יהרג ואל יעבור חייב למסור את עצמו
אם מדביקין אותו לערוה וא"א להשמט אא"כ יהרגוהו
לגבי הביאה הוא אנוס אבל לגבי הקישוי הוי רצון כיון דאין אונס על הקישוי נמצא דע"י הקישוי הוא עשה מעשה ברצון דדינו יהרג ואל יעבור, ואם עבר ולא נהרג חייב מיתה
מה שכתבת דאם הדביקוהו באונס והיה ואח"כ נתקשה דחייב מיתה כיון שאין קישוי אלא לדעת צ"ע, עיין תוספות נו: ד"ה ואי זו מה שמביא מגמרא כתובות דסברא הוא שתחילתה באונס וסופה ברצון שריא, ומה שרבא אמר אין קישוי אלא לדעת דהיינו דזה נחשב מעשה שלו אך לחייב עונש מיתה למסקנא דתוספות לא נראה לי
נראה שמ"ח שלנו אולי הוי מ"ח ראשונים ואחרונים, עיין מ"מ אי"ב פ"א ה"ט ובמרכבת המשנה שם ועיין ברכת אברהם הכא וע"ע בברכ"א בכתובות נ"א ולא עיינתי אך כך נראה
i didn't get a chance to look at the sources you quoted but i understood simply that the techilaso b'ones sofo b'pshiah is considered o'nes only in a situation where she began the bi'ah b'ones - therefore a man who was already niskashe and then forced into bi'ah, even if it becomes ratzon half way through it has a din of o'nes. But, if at the start of bi'ah he had a kishui for the ervah, that is called ratzon. i think this is muchrach in rava's statement, that o'nes is not a p'tur for a man since the kishuy is always ratzon.
לשונו של הברכ"א בערך: ..."ולא נחשב רצון אלא מעשה..." זהו חידושו של רבא דהוי מעשה ולכן הוי יהרג ואל יעבור
אך להתחייב בעונש מיתה למסקנת התוספות צריך רצון, וא"כ בדין דיצרא אלבשיה דגמרא כתובות יש לדון ששייך אפילו באמצע ביאה הנהפכת ממת לקישוי, אך מסכים אני שלא מוכח ואולי משמע מהראשונים כמוך
המרכבת המשנה מחדש וז"ל הברכ"א שמביא שיטתו "וגם כ' שם חידוש גדול, שבערוה אם נתקשה לאשתו והדביקוהו על הערוה, חייב על כח שני, דכל שעה ושעה אמרינן אין קישוי אלא לדעת, וגבי איש לא נאמר דסופו ברצון הוה אונס של יצר אלבשיה, וחייב על סוף ביאה..." ע"ש
Post a Comment