אמרתי לחבר את סיום על יבמות עם ימי התשובה
יסודם של ימי אלול ועשי"ת טעונים במ' יום שעשה משה בהר כדי לקבל את לוחות אחרונים, דהיינו שהיה על כלל ישראל גזירת כליה מחטא העגל, וכדי להנצל מהכליה היו צריכים לקבל שוב את הלוחות ולקבל התורה מחדש דבלי תורה אין לכלל ישראל חיים, והחידוש הגדול של לוחות אחרונים הוא בזה שאין הם מעשה אלוקים כעין לוחות ראשונים אלא הם באים ממה שמשה פסל לו מעצמו, דהיינו שלוחות ראשונים בהם נאמר שהם משה אלוקים ולכן היו צריכים לחיות לעולם כי הלוחות הם הלב היהודי עצמו ועם התורה ניתנת על לב של מעשה אלוקים א"כ שייך לומר עליהם אני אמרתי אלוקים אתם כמבואר בגמרא ע"ז, רק אחר שנשברו הלוחות שבו למצב של אדה"ר שלאחר החטא ושוב במצב ירוד, והחידוש הגדול שגם במצב זה יש קבלה של לוחות
וזה יסודה של התשובה ששייך תקון במצב ירוד שלאחר החטא, דהיינו שרק אחר החידוש שתורה יכולה לחול על "פסל לך" שיים מושג של תשובה
ומכאן ליבמות, המושג של יבום שמקים שם לאחיו המת אומר שנשמתו של המת באה במובן מסויים לתוך הילוד, ולכן בתמר שהיה שם יבום לשתי האחים א"כ הולידה תאומים, נמצא שהנשמה שבאה לעולם הינה באה מכוחם של התחתונים, רצוני לומר שבד"כ אין קשר כ"כ ישיר מההורים אל הנשמה שיורדת להם בתור ילד, אלא זה מתנה מה' ורק הוא יודע מחשבותיו, דהיינו מלעילא, אך ביבום מעשיהם של תחתונים מחליטים איזו נשמה תרד, דהרי כל המצוה היא להקים שם לאחיו, א"כ יוצא שבין יבום ובין מושג של תשובה הוי בסוד מלתתא לעומת מלעילא. והבן
No comments:
Post a Comment