בענין פורע חוב חבירו במודר הנאה הגמרא תולה במ"ח חנן וחכמים, דהיינו דלחכמים שהלווה חייב לשלם לזה שפרע חובו נחשב הנאה ולחנן שפטור הלווה א"כ לא ממש נהנה
ובמחזיר אבידה רגיל, וודאי שא"א לחייב את בעל האבידה לשלם למחזיר, חוץ משכר בטלה, דהיינו שבמחזיר אבידה בין לחנן ובין לחכמים לא נחשב מהנהו בדיני ממונות של מהנה חבירו
וא"כ לכאורה קשה, דלמ"ד אחד בלישנא בתרא אסור להחזיר אבידה כאשר נכסי מחזיר אסורים על בעל האבידה, דהוא מחשיב את חזרת האבידה להנאה של בעל האבידה מהמחזיר, א"כ לכאורה היה צריך להיות שק"ו בן בנו של ק"ו שיהיה אסור לפרוע לו חובו ששם הרי יש מ"ח בין חנן וחכמים אי נחשב מהנהו אף בדיני ממונות
מה שמוכח מכאן שבנדרים הגדר של מהנהו הוא שונה מגדר של דיני ממונות של מהנה נכסי חבירו, שהכא תלוי אי נותן באופן פיזי דבר לידי המודר. ובדומה לזה עיין בתוספות שמקשה שלכאורה פרוטה דרב יוסף לא צריך שיחשב הנאה דהרי זה דומה למבריח ארי - וע"ש בתירוצו
No comments:
Post a Comment