במשנה משמע שמוכסין לוקחין המכס שלא כדין ומש"ה מותר לנדור לשקר, וקפריך ממימרא דשמואל (שהוא מקובל ולית מאן דפליג עליה כמש"כ הריטב"א) דדינא דמלכותא דינא? ומשני א. במוכס שאין לו קצבה (ובזה הביא הרא"ש ב' פירושים: לפירוש הראשון כיון שהוא מרבה לזה וממעט לזה ואינו שוה לכל בני המדינא לאו דינא הוא אלא חמסנותא, ולפירוש השני כיון שאין לו קצבה מרבה ליקח יותר ממה שהמלך חפץ. מ"מ כתב הרא"ש דאף לפירוש השני כולו גזל, ולא רק מה שלוקח יותר ממה שצוה המלך. מ"מ הנפק"מ בין הפירושים במכס שאינו שוה לכל בני המדינה, דלפירוש ראשון חמסנותא הוא, ולפירוש שני דינא הוא. אכן, מסתברא דזה דוקא כשמרבה וממעט כפי רצונו אבל אם מרבה המכס לעשירים וממעט לעניים, ודאי דינא הוא). ב. מוכס העומד מאליו שלא במצות המלך והוא ממש חמסן. ואפשר דזה אמר חדא וזה אמר חדא ולא פליגי, דבמוכס העומד מאליו הוי חמסנותא אע"פ ששוה לכל בני המדינה, ובמוכס שאין לו קצבה הוי חמסנותא אע"פ שעומד במצות המלך. וזה מפורש ברש"י בב"ק קיג. דמוכס העומד מאליו אע"פ שיש לו קצבה הוי חמסן ולא דינא הוא
והנה, בגמ' דידן יש רק ב' תירוצים לפרכת הש"ס דדינא דמלכותא דינא, אבל בב"ק קיג. קאמר רב אשי במוכס כנעני ופרש"י שם לפי מה דמסיק בגמ' דהפקעת הלואתו מותר, דמותר להבריח המכס ממלך עכו"ם משום דהוי הפקעת הלואתו. וזה קשה בין לדעת הרמב"ם שסובר דשייך דינא דמלכותא בין במלך ישראל בין במלך עכו"ם כדמפורש בדבריו (פ"ה הל' גזילה הל' י"א) וגם בפיהמ"ש. וגם קשה לדעת הר"ן אצלנו דדינא דמלכותא שייך דוקא במלך עכו"ם מפני שהארץ שלו (באמת נראה שעיקר החילוק אין בין ישראל לעכו"ם, אלא דמלך עכו"ם מסתמא הוא בחו"ל, ומלך ישראל מסתמא בא"י). מ"מ בין להר"ן בין להרמב"ם משמע דבמלך עכו"ם מיהא אמרינן דינא דמלכותא דינא? ודחק הכס"מ ליישב הגמ' לפי דעתם, דדוקא משום סכנת נפשות אסור להבריח, ולפי"ז יוצא קולא גדולה דבמלך עכו"ם כשאין שם חשש סכנת נפשות מותר להבריח המכס אף בחו"ל. אמנם במשל"מ דוחה דברי הכס"מ שמדברי הרמב"ם לא משמע כלל דטעמא דאסור להבריח המכס במלך עכו"ם הוא משום סכנת נפשות. אלא שסובר הרמב"ם דרב אשי דמוקי ליה במוכס עכו"ם כוונתו כשהמוכס עכו"ם קנה המכס מאת המלך, דאף כשיש לו קצבה והוא קנה המכס מהמלך מותר להבריח דהוי הפקעת הלואתו, אבל כשלא מכר המלך את המכס אלא הוא מינה אפוטרופוס לגבות בשבילו "אין כאן עסק להפקעת העכו"ם שהתירו בגמ' כיון דדינא דמלכותא דינא, והרי גזר שלא יבריחו המכס, ודאי המבריח גוזל הוא וזה ברור". הרי סובר המשל"מ דבמדינתו אסור להבריח המכס כדמשמע מהרמב"ם
עיין במשנה למלך שם שהביא לשון הר"ן שלא נמצא לפנינו שכתב אהא דלא הוי נדרי אונסין כשמכר המלך הקנס לישראל, דכיון דדינא דמלכותא דינא לאו אונס הוא וכתב ע"ז "מיהו אין ממונה זה רשאי להכריח לישראל חבירו לפרוע לו את המכס, אם לא מיראת המלכות, דנהי דדינא דמלכותא דינא, לא יהא אלא הלואתו הא קיי"ל דהפקעת הלואתו שרי ע"כ. הרי משמע שאסור להבריח המכס כשישראל חבירו קנה רשות לגבות המכס דבישראל אין להתיר הפקעת הלואתו (כדמפרש המשל"מ בסוף דבריו), אבל כשהוא רק ממונה לגבות המלך בשביל המלך מותר לישראל להבריח המכס משום דהוי רק הפקעת הלואתו, ואע"ג דדינא דמלכותא היינו רק שמטעם זה לא הוי נדרי אונסין דלא אונס הוא, מ"מ כשאפשר לו להבריח ממנו מותר לעשות כן. כן נראה מדברי הר"ן הובא במשנה למלך, ודלא כהרמב"ם דאסור להבריח משום דינא דמלכותא דינא. וזה מדוייק בלשון הר"ן בדברי הר"ן שלפנינו אף שלא נדפס סוף דבריו לפנינו, שהרי כתב הר"ן דאם קנה אחד המכס (דהיינו ישראל) חייבים ליתן לו, אבל כשלא קנה והוא ממונה מאת המלך לא כתב הר"ן שחייב ליתן לו, אלא כתב "דליכא אונסא כיון דדינא דמלכותא דינא", והוא מדוייק היטב לפנינו
3 comments:
English reaches a wider audience so lihagdil torah english please
בכגון דא עדיף בלשון הקדש דאזניים או עניים לכתל.... אמר לי ת"ח אחד שהוא סובר דכיום אין דין דינא דמלכותא מטעם הר"ן שהמלך לא הוי הבעלים על הארץ, אך רצה לומר שיש לזה דין חצר השותפין ששייך לסוגיא דב"ב ואולי יותר חמור מדינא דמלכותא, ואף שי"א שהיום יש דין דינא דמלכותא, לכאורה מאד צ"ע בזה והפשטות שלא, אךך וודאי דחילול ה' יש... והוא רחום יכפר
i agree with both of you. it seems that the first comment is correct since there weren't any comments on anything after the first 3 lines of the post. :)
Post a Comment