בגמ' מבואר שמדת הבושה מעלה הן לישראל שמביאה לידי יראת חטא והוא סימן יפה באדם וכן מבואר ביבמות שמדת ישראל שהן ביישינין. וכבר העיר המהרש"א שזה לכאורה סותר הגמ' בביצה דקאמר מפני מה ניתנה תורה לישראל ומשני מפני שהן עזין, שהוא ממש להיפך ממידת הבושה. והעלה המהרש"א דבדרכי המדות הוא סימן יפה באדם שהוא ביישן אבל בדרכי הלימוד אמרו ולא הביישן למד וצריכים להיות עזין. ובזה מפרש הגמ' בביצה דקפריך מפני מה ניתנה תורה לישראל, מפני שהן עזין. זה יוצא לב' טעמים: א. שיכולים להצליח בתורה רק ע"י העזות מפני שאין הביישן לבד. ב. שהקב"ה החליט שהם צריכים התורה יותר מהכל כיון שבטבע הן עזין והם צריכים התורה כדי להתיש עזותן. ונראה שבזה נוכל להבין הא דקאמר בגמ' שבושה ניתנה לישראל במעמד הר סיני, ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. נמצא שבהר סיני בחר הקב"ה ליתן התורה לישראל מפני שהן עזין והם צריכים כח התורה כדי להתיש עזותן, וכשנתן להם התורה התורה מתשת עזותן ומכניס לתוכם מדת הבושה כדכתיב "לבעבור תהיה יראתו על פניכם" שזה כולל הבושה דרק ע"י בושה מגיעים ליראת חטא כנ"ל, ורק ע"י כח התורה שמתשת עזותן ומכניס להם מידת הבושה יכולים הם להצליח בתורתם, שאילולי הבושה לא יהיו מצליחים מפני שאין הביישן למד
No comments:
Post a Comment