בסוגיא דמשאלת אשה לחברתה נפה וכברה בגיטין סא ע"א, אציע הכללים המוסכמים מסוגיית הש"ס. לכאורה לא שייך כאן האיסור לפני עור מדאורייתא דהוי כחד עברא דנהרא, ומש"ה לא הזכיר רש"י רק הדין מסייע ידי עוברי עבירה. נמצא שכל האיסור שאנו דנין בה הוא רק מסייע ידי עוברי עבירה וכמש"כ התוס' והרא"ש ריש שבת, שאסור מדרבנן מידי דהוי אקטן אוכל נבילות שב"ד מצווין להפרישו, וכ"ש שלא לסייע אותו בידים. לפיכך באשה החשודה על השביעית וכן בטומאת חלה שאיסורי דאורייתא הם, אסור לסייע החשודה להיות בוררת וטוחנת מפני שמסייע בידים בשעת מעשה ואסור מדרבנן משום מסייע. אלא שבמשנה מתיר ב' דברים משום דרכי שלום: א. לסייע החשודה בידים בדבר שכל איסורו הוא רק מדרבנן כמו להיות טוחנת עמה בדמאי, או בטומאת חולין. ב. לסייע שלא בשעת עבירה אף בדבר שאסור מדאורייתא כמו להשאיל לחשודה על השביעית נפה וכברה. אכן, ב' התרים הללו מבואר במתניתין שהתירו רק משום דרכי שלום, אבל מעיקר הדין וכן במקום דלא שייך דרכי שלום אין להתיר אפילו בדבר שאיסורו מדרבנן, ואפילו כשאינו מסייע בשעת מעשה עבירה. נמצינו למדים שהאיסור לסייע ידי עוברי עבירה אסור בין באיסור דאורייתא בין באיסור דרבנן, בין בשעת עבירה בין שלא בשעת עבירה
והנה, הש"ך (יו"ד ס' קנ"א ס"ק ו') מחדש דכיון שכל האיסור מסייע ידי עוברי עבירה הוא רק משום שחייב להפרישו, בישראל מומר ליכא איסור מסייע. וביאר הדגמ"ר שם דאין חילוק בין מומר לשאינו מומר, שהרי אפילו מומר חייב במצות ומצווה להפרישו [ויש שחולקים על הדגמ"ר בהבנת הש"ך, ואכ"מ להאריך]. אלא החילוק הוא בין שעושה במזיד דשרי ובין שעושה רק בשוגג דאסור, וטעמא דמילתא משום דמקור האיסור הוא מהא דקטן אוכל נבילות שמצווה להפרישו [כלומר דאף למ"ד שאין מצווה להפרישו, בגדול כה"ג כו"ע מודו דמצווה להפרישו], וכמו דקטן אוכל נבילות הוי כשוגג, ה"ה בכל שוגג חייב להפרישו, אבל העובר במזיד אין ללמוד משם ככלל, וממילא אינו מצווה להפרישו. באגרו"מ (יו"ד ח"א ס' ע"ב) כתב שיש לסמוך על דברי הש"ך מעיקר הדין, והביא ראיה מהגמ' בב"ק סט דאין מחוייבין להפריש הגנב מאיסור גניבה במה שמציין שהפירות של ערלה, כיון שהוא עובר במזיד, וקאמר ר"ש בן גמליאל דכמו שאין מחוייב להפרישו מאיסור גזל שהוא עושה במזיד כמש"כ הש"ך, ה"ה דאינו מחוייב להפרישו מהאיסור ערלה שיעשה במה שיאכל מגזילתו. ואע"פ שבסוף התשובה (ד"ה ובדבר) כתב שיש להחמיר לדברי המג"א (ס' שמ"ז ס"ק ד') שחולק על הש"ך ואוסר לסייע אף כשעושה במזיד (עיין גם בשעה"צ שם), מ"מ מעיקר הדין סובר האגרו"מ כהש"ך. עוד חידש באגרו"מ שם דאף המג"א שאוסר, הוא רק בנותן לו דבר שיעשה בו רק מעשה עבירה אבל בדבר שהעיקר הוא למעשה היתר כגון כלי סעודה, לא שייך בזה איסור מסייע. וראייתו ממנהג העולם שאין אנו מקפידין מלמכור למחללי שבת ולאוכלי טרפות קדרות וכלי בישול, וע"כ הטעם משום דאף שידוע שיבשלו בשבת ויבשלו בשר בחלב מ"מ "כיון דעיקר הדבר אינו לאיסורין לא אסרו בזה משום מסייע כשליכא איסור לפני עור". ורצה להוסיף דאף במקום דהוי כתרי עברי דנהרא דשייך לפני עור דאורייתא, אינו ברור לאסור בכה"ג עיי"ש ראייתו ממשנה שביעית
והשתא, לכאורה כל הסוגיא שלנו סותר את דברי הש"ך וגם סותר החידוש של האגרו"מ. שהרי בסוגיא דידן אי לאו משום דרכי שלום, משמע שאסור להשאיל נפה וכברה וריחים ותנור לאשה החשודה. והא אשה החשודה ודאי חשודה היא לעבור על האיסור במזיד, שבשוגג לא מקרי "חשודה". ובפרט לפמש"כ התוס' בד"ה משאלת, בשם ר"ת, דקמיירי כשידוע שפירותיה של שביעית שודאי חשודה לעבור במזיד, ואעפ"כ אי לאו משום דרכי שלום הוי אסרינן לסייע אותה בעבירה. הרי משמע מהסוגיא נגד הש"ך. גם יש להקשות על החידוש של האגרו"מ שכתב שאף המג"א מסכים להתיר בדבר שהעיקר הוא למעשה היתר, והא נפה וכברה וכיוצ"ב ודאי הם בעיקר למעשה היתר ואעפ"כ אוסר אי לאו משום דרכי שלום. ודוחק גדול לומר שכל התירו של הש"ך שייך רק במקום דאיכא משום דרכי שלום דהו"ל לפרש דבריו - וצלע"ג
No comments:
Post a Comment