Monday, June 07, 2010

Makos 4a - Tevila in drawn Water that falls into a mikvah

רש"י בד"ה לא עלתה- פירש דשמא בא זה ראשו ורובו במים שאובין וזה אחד מן הפוסלין את התרומה. וביאר הריטב"א דכוונתו ליישב קושיית התוס', שהרי הקשו התוס' בד"ה אמר, דלא שייך כל החשש דשמא כל המים קוו וקיימי במקום אחד שהרי המים נטהרו בהשקה ונצטרפו להיות מי מקוה ממש. ובאמת גם רש"י סובר שאין חילוק בין השקה לטהר המים מטומאה, והשקה להשוות המים למי מקוה עצמה דמהני בהו טבילה. ולכן כתב רש"י דודאי אהני השקה ואילו היה האדם טמא וטבל במקום שנפלו המים עלתה לו טבילה מדאורייתא. מ"מ לענין הדין דרבנן דכל הבא ראשו ורובו במים שאובין פסול לתרומה, לא אהני השקה מדרבנן דעדיין שם שאובין עלייהו לענין זה [ועיי"ש בריטב"א מש"כ עוד בשם הראב"ד ליישב קושיית התוס' אף לגירסא דגרסי מים].
והקשה הריטב"א לפרש"י חדא מלישנא ד"לא עלתה לו טבילה" הול"ל שפוסל בתרומה לחוד. עוד הקשה מהגמ' לקמן דקאמר בברייתא סד"א דדוקא באדם טמא דאוקי גברא אחזקתיה הא אדרבה כיון דודאי נטהר מטומאה דאורייתא ורק מספק שמא בא ראשו ורובו במים שאובין אתה בא לפוסלו, אל תפסילנו מספק. עוד הקשה אמאי אהני השקה לעשות המים כמקוה שיכול לטבול בהו, ואעפ"כ עדיין נחשבים כשאובין לענין גזרה דרבנן, כלומר אמאי החמירו רבנן בגזירתם יותר מדין תורה לגבי גוף המים.
בקושיא שניה של הריטב"א, ראיתי במגיה על הריטב"א שהביא מהעונג יו"ט (ס' ע') דדעת רש"י הוא דמחזיקינן מאיסור לאיסור, וכיון דהאי גברא היה טמא ועכשיו הוא פסול לתרומה אע"פ שבינתיים טיהר את עצמו מטומאה דאורייתא אכתי יש בו חזקת טומאה. ואפשר ליישב בדרך אחרת דכל הקשיא מעיקרא ליתא, שהרי בברייתא אף לפרש"י גרסינן "יין" ולא "מים" והתם לא שייך כל הענין של ראשו ורובו במים שאובין, ועל כרחך מיירי התם באדם טמא שנכנס למקוה ואתי למימר דלא עלתה לו טבילה כיון שטבל ביין וע"ז קאמר בגמ' דס"ד דאוקי גברא אחזקתיה, אבל הכא דגרס במימרא דר"י "מים" ס"ל לרש"י מחמת קושיית התוס' דע"כ מיירי מכח הגזרה דרבנן שבא לתוך ג' לוגין מים שאובין ופסלו לתרומה, ולכן מיירי באדם טהור, ולפי"ז הא דהביא ראיה מהברייתא היינו מהככר של תרומה דאילו מהאדם עצמו לאו ראיה היא דשאני התם דאוקי גברא אחזקת טומאה אבל הכא הגברא הוא בחזקת טהרה, אלא הביא ראיה מככר דאע"ג דאית בה חזקת טהרה נטמא ה"נ אע"ג שהיה לו חזקת טהרה חיישינן שבא ראשו ורובו למים שאובין, אלא דק"ק לפירוש זה אמאי חיישינן כ"כ בספק דרבנן (וכבר העיר הריטב"א בזה).

No comments: