הנה בפשטות משמעות הגמרא לר"ש ל"ש כלל שאדם יהא נזיר שמשון כיוון דקדושה מעין זו באה מה' ול"ש לאדם לעשות קדושה כזאת. והרש"ש בנדרים יט ס"ל דהמ"ח רק כשמתפיס בשמשון ואומר הריני כשמשון, אך אם אמר הריני נזיר כשמשון חל נזירות שמשון עליו לכ"ע, דהחסרון הוי רק בהתפסה כיון שהוי דבר האסור ולא דבר הנדור. ובאמת צ"ע ברש"ש שהטעם שחלוק דבר האסור מדבר הנדור מבואר בראשונים או משום דדבר האסור הוי איסור גברא (ריטב"א) או משום דשייך להמשיך רק "קדושה" ולא "איסורים" (ר"ן), וא"כ הכא בשמשון לכאורה הוי דומיא דדבר הנדור ולגבי התפסה שפיר צריך שיחול אלא כל הסוגיא לגבי עיקר נדר בשמשון אי שייך לנזור בשמשון, ולר"ש של"ש א"כ אפשר לומר שאם לא שייך לנזור כן ל"ש ג"כ להתפיס בכגון דא, ועדיין צ"ב.
אמרתי כעת לבאר שיטת הרמב"ם בבכור עפ"י ביאור הר"א שמצוטט בברכ"א על נדרים מחוברת אור תורה - בקיצור נמרץ: הרמב"ם בהלכות נדרים פ"א הי"ג פוסק הרי הן עלי כבכור מותר שאין קדושתו בידי אדם, ולעומת זה בהלכה ט"ו פוסק שאם אמר זה כזה על בשר בכור לפני זריקת דמים הרי זה אסור. ומבאר רב אלחנן שיש שני מיני התפסות, המשכה של זה כזה שמהני רק כשהבשר לפניו, והתפסה בעיקר הדין של קרבן וכדומה אף שלא בפניו. ור"ל שהרמב"ם סובר שזה כזה מהני בבכור כיוון שהוי קדושה וכן הוי איסור חפצא ולא שני מכל דבר הנדור, אלא כל המ"ח בסוגיא הוי לגבי התפסה בעיקר הדין כיוון שיש דין הקדש בבכור אך למעשה ההקדש שלי לא פועל הקדושה. ולפ"ז שוב רואים שכל הסוגיא בבכור, אליבא דהרמב"ם, דווקא לגבי התפסה של בעיקרו של דין בכור אך התפסת זה כזה לא איירי ולכ"ע מהני. וה"ה בהשוואה לנזיר שמשון אפשר לומר שכל הסוגיא בכה"ג אך בהתפסת זה כזה אולי מהני לכ"ע בנזיר שמשון ואיפכא ממש מדברי הרש"ש הנ"ל וצ"ע
אגב מאד כדאי לעיין בספר תוספות נזיר עם פירוש ארזי הלבנון מת"ח אחד בא"י, אשר בספרו הוא מתקן את כל השגיאות בתוספות (אשר ירבו ככל שהמסכתא הולכת) ו"למטה" בהערות מביא ליקוט מהאחרונים וכמה דברים משלו אשר ממש מאירים הסוגיא בטוב טעם ובלי אריכות מדי גדולה, ולענ"ד טוב הוא מאד מאד. הצלחה
No comments:
Post a Comment