נ"ל שהנידון בגמרא בשאלת רב אושעיא בנותן שתי פרוטות לאשה וכו' הוא בתרתי: א' מצד החפצא של האשה ל"ש מעשה קידושין שני במי שכעת כבר מקודשת, ב' מצד הגברא שמקדש שהוא לא בעלים לעשות מעשה קנין באשה אחר שמתגרשת. והדברים יובנו לפי מהלך הסוגיא, כדלהלן
לכן הגמרא מנסה להביא ראיה מבר פדא ומדחה, והביאור דאה"נ מצד חפצא של הדבר זה דומה, שכמו שייך מעשה הקדש בדבר שכבר מקודש אך אין ראיה לחידוש השני שמצד הגברא זה שונה, שהכא בהקדש כשיוצא מרשות הקדש נכנס מיד לרשות הבעלים ולכן הוא בעלים לעשות מעשה הקדש (ואף בשעה שהוי הקדש שייך קצת לבעלים דומיא דקרבן דנחשב של הבעלים) משא"כ באשה אחר הגירושין יצא מרשות בעל (והיא לא בעלים על מעשה הקידושין - כמבואר בר"ן). ולכן אין ראיה לחידוש השני. ואח"כ הראשונים שהר"ן מביא שפושטים בעית ר' אושעיא מההיא דר' אילא סוברים שמשם שפיר יש ראיה שאף שחסר בבעלות של זה שעושה מעשה ההקדש כיון שזה יוצא לרשות של הקונה, עדיין שייך למוכר לעשות מעשה הקדשה וא"כ כן אפשר להוכיח את החידוש השני ושפיר אפשר לפשוט דין ר' אושעיא. והר"ן שחולק ס"ל שכדי לפשוט דין רב אושעיא צריך למצוא דין בגמרא שיש לו שתי הדינים ביחד, א' שכבר מוקדש והחפצא מופקע מעוד הקדשה, ועוד צריך ראיה שהבעלים שייכים לעשות מעשה הקדשה אף שחסר לו בבעלות. והבן
לא באתי כאן בקושיות ותירוצים אלא להבין השקלא וטריא בגמרא ובר"ן אשר קשה להבינם
No comments:
Post a Comment