שיטת רש"י מפורשת שלמסקנה את שבתותי תשמורו שבמצות כיבוד אב ושם בא לאפוקי שחוט לי בשל לי, דהיינו שלמסקנה יש מקור שעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת היכא שהוי הכשר מצווה ואין דרך אחרת לקיים העשה. לפ"ז מאד תמוה לי מה ההו"א בגמרא שאת שבתותי תשמורו שבמצות מורא מקדש בא ללמד באם אינו ענין שעשה דוחה לאו וכו' והרי איצטריך לגופיה למימרא שאף שלמדנו מכיבוד אב שעשה דוחה לאו בהכשר מצוה כאן לא דוחה, דהיינו דרק אפשר ללמוד שעשה דוחה וכו' אי לא איצטריך לגופיה (כמבואר תוס' ו ע"ב) והכא הרי איצטריך לגופיה
ואחד תירץ לי שכיון שהיסוד שנלמד מכיבוד אב הוא שאתם חייבים בכבודי ה"ה שכולל את מקדשי תיראו שכל דין המקדש הוא ליזהר בכבודי ולכן היינו יודעים אפילו בלי פסוק שלא ידחה, מה דעתכם
No comments:
Post a Comment