Tuesday, February 06, 2007

בחשבון מ' + מ' +מ' ימים ששהה משה בסיני

see comments. would love to hear some feed back. as an aside, after figuring out the math one can learn the gvuras ari here in 28b as he asks the reason why we don't equate how we count this as we do in nidah etc. i am not up to there yet.

1 comment:

Yossie Schonkopf said...

א) מרש"י נראה שהיה לו לפחות שתי מהלכים בחשבון. מרש"י בשבת פ"ט נראה שלומד דלעולם יום העלייה לא נחשב מהמנין. ולכן החשבון כך:

מ' ראשונים: משה עלה בז' סיוון אך רק מתחילים למנות מח' סיוון וא"כ יש כ"ג ימים מסיוון וי"ז מתמוז יוצא שהיה צריך לרדת בי"ז וכך עשה. וכלל ישראל טעו וחשבו למנות יום העלייה אך לקושטא דמילתא זה טעות כיוון שלא היה לילה עם היום.
פ' ימים אחרונים: משה שבר הלוחות בי"ז תמוז דן את בנ"י בי"ח וכן עלה בי"ח להר פעם שנייה אך כיוון שאין לילו עמו המנין מתחיל מי"ט תמוז. וא"כ מי"ט תמוז לכ"ט תמוז שחסר יש י"א יום ואב ואלול שאחד מלא ואחד חסר יש בהם נ"ט ימים וביחד ע' ימים ונמצא שירד עם לוחות אחרונות ביו"כ עצמו. וכך לומד הגבורת ארי (כאן כח ע"ב).
ולפ"ז מ' יום אמצעיים: מתחילים בי"ט תמוז נשלמו בכ"ט אב
ומ' יום אחרונים: מתחילים בל' אב עד יו"כ.
וכעין זה מבואר ברש"י ביומא (ד)

ןלפ"ז מה שמשה ירד בשש שעות לא מתחייב מהמנין של מ' יום אלא אמר להם שירד בתחילת שש מאיזה טעם שהוא אך למנין יום הירידה מן המנין ומקצת היום ככולו.

ב) הקושי בפשט זה שרש"י בתענית כ"ח ע"ב מבאר שבמ' ראשונים היה כ"ד מסיוון וט"ז מתמוז. ובאמת זה לשון הגמרא במקום אחר (יומא ד וכקושית התוספות בשבת פט). והנראה שלרש"י יש עוד מהלך בדומה לזה שיום העלייה נחשב ג"כ ליום אך צריך מעת לעת. ולכן שיעור מ' ימים מעת לעת נגמרים בי"ז בשש שעות. כך גם משמע מרש"י בדף ל' ע"ב בתענית. ושם גם אומר שיש י"ב ימים מי"ח תמוז עד כ"ט תמוז דהיינו דמחשב את יום העלייה מהמנין ונשלם הפ' יום בערב יו"כ אלא שצריך להמתין מעת לעת עד יו"כ עצמו.
ןלפ"ז מ' ראשונים: מז' סיוון עד ט"ז תמוז ורק העת לעת נשלם בי"ז
ומ' אמצעיים: מי"ח תמוז עד כ"ח אב רק המעת לעת נשלם בכ"ט אב
ומ' אחרונים: מתחילים בכ"ט אב ונשלמים בט' תשרי רק שהמעת לעת נשלם ביו"כ.

ובדומה לזה הבין תוספות בשבת פט רק במקום מעת לעת אומר שנשלם הלילה שלאחר היום את הלילה שהחסיר ביום העלייה (וההבנה בזה נ"ל שהיה דין שיהיה מ' יום ומ' לילה כדכתיב בפסוקים) ולא מזכיר השש שעות. וצ"ל שהשש שעות הם רק בגלל שמשה אמר להם שיחזור בתחילת שש כדאיתא בחז"ל.

והיותר נראה שפשט זה זהה לפשט הראשון אלא שנאמר בשינוי לשון וכן נראה שלמד הנחלת יעקב שמובא בשפתי חכמים על רש"י בכי תשא (לג)

וע"ע ברש"י בבב"ב קכ"א דאיתא
דמ' ראשונים עלה בו' סיון וירד בי"ז תמוז - ושם יש גירסא שעלה בז' סיון ואי הגירסא ו' סיוון תמוה (אא"כ יום העליה והירידה לא מן המנין מה שלא מצינו בפ' האחרונים)
ומ' אמצעיים מי"ח תמוז עד כ"ח אב
ומ' אחרונים עלה בכ"ט אב ועשה מ' יום מל' אב עד יו"כ
דהיינו שמבואר שיום עליה לא נחשב מהמנין ואם נגרוס ז' סיון יהא ניחא ונפרש כמו שפירשנו הרש"י לעיל

ג) תוס' בב"ק פב נראה שסובר דלמנות יום מהארבעים יום צריך שיהיה יום שלם אך ל"צ לילו עמו. דהיינו שאם עלה בהשכמה אותו יום עולה אך אם עלה באמצע היום לא עולה מהמנין. ולכן כתב שם דמ' יום אחרונים עלה בל' אב וירד ביו"כ ויום עליה ויום ירידה מן המנין. משא"כ במ' האמצעיות עלה בי"ח תמוז אחר שדן את בנ"י וירד בכ"ט אב ואין יום העליה מן המנין. ולפ"ז במ' ראשונות שז' סיוון לא מן המנין בשלמא אי ס"ל שז' ניתן התורה ניחא דלא עלה בהשכמה ולא עולה למנין הארבעים אך אי ס"ל דבו' ניתן תורה לכאורה עלה בהשכמה ומדוע שיום עליה לא יעלה לחשבון מאי שנא מל' אב וצ"ע

אגב שם בתוספות מובא מסדר עולם שמשה עלה בו' סיוון וכן הגירסא בספרים שלנו ברש"י בבב"ב קכ"א וזה סתם תמוה דאפילו אם יום עליה אינו מן המנין עדיין י"ז תמוז הוא יום המ"א אלא א"כ סיוון דההוא שתא היה חסר דלא כסתם סיוון שמלא. וצ"ע

עכ"פ לתוספות כך יוצא:
שמ' ראשונים: מו' סיוון עד י"ז בתמוז - וזה מאד צ"ע כאמור
מ' אמצעיים: מי"ח תמוז עד כ"ט אב - וכאמור שכאן יום עליה לא מהמנין כיון שעלה באמצע היום- כך נראה.
ומ' אחרונים: מל' אב עד יו"כ וכיון שאלול חסר נמצא דיום עליה וירידה מן המנין.