כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע רבי אבא אומר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך
ופירש"י שקאי על מצות הוכח תוכיח, והריטב"א מקשה והרי איתא בערכין שיש מצוות תוכחה עד הכאה, וראיתי שהאריך מאד הרב יאהפ'ן בהערותיו וי"א שאה"נ שיעור עד הכאה שייך רק כשלבסוף יקבל תוכחתו. לעומת זאת הריטב"א מתרץ שביחיד יש מצוה עד הכאה והגמרא כאן עוסקת בתוכחת רבים ששם רק אם ישמעו, ומוסיף הריטב"א שגם ברבים צריך להוכיח פעם אחת מההיא מעשה דריש גלותא ע"ש. ולהלכה נפסק כריטב"א. ופרטי הדינים רבים ומאד נוגע להלכה ואולי חד מהרבנים יאמרו ראשי הפרקים.
No comments:
Post a Comment