בריש הפרק איתא בתוספות שעבדי מלוג לא אכלי כשהאשה חללה אפילו למ"ד קנין פירות כקנין הגוף, "כיון שאין הגוף שלו כמו שאין יוצאין בשן ועין לאיש" . ובמהשך התוספות מביא ראיה שאזלינן בתר קנין הגוף מהאי שמעוכב גט שחרוו אוכל בתרומה "אע"פ שאין לרב פירות אלא הגוף". ובפשטות התוספות תמוה, דהרי במעוכב גט שחרור הגוף שייך לעבד ואין לאדון אלא דין איסור כדי לתת גט שחרור (קרן אורה) ובפשטות צ"ל דכונת התוספות לקנין איסור ורק מוכיח שדין האכלת תרומה תלוי בקנין איסור ולא בדין קנין ממון ולכן סביר להניח שהשאה היא היא בעלת הקנין איסור בעבדי מילוג, וכך לכאורה הבין האבנ"מ בשו"ת סימן י"ח
אך יש לעיין, דלעיל בסוגיא דגירות עבדים בדף מו ע"א למדנו: "א"ל רב פפא לרבא חזי מר הני דבי פפא בר אבא דיהבי זוזי לאינשי לכרגייהו ומשעבדי בהו כי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לא א"ל איכו שכיבי לא אמרי לכו הא מילתא הכי א"ר ששת מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא" ושם בתוספות מבואר דהעבדים האלו היו גויים והשאלה היתה אם יש להם קנין הגוף ונפ"מ בבאים להתגייר אי יכולים בלי גט שחרור וע"ש ברש"י ובתוספות הרא"ש. ובפשטות משמע שאלו העבדים אפילו שלא טבלו נקנו לרבם בגופם והיה משמע כמו פשטות התוספות הכא שמפקיר עבדו עדיין קנוי לו קנין הגוף כפשוטו אפילו בלי דיני איסור כההיא דהתם. וצ"ע ועיין בשו"ת פני משה על הסוגיא שם ומובא במחנה אפרים הלכות עבדים
No comments:
Post a Comment