בדרך הרמז והדרוש
בשלהי תענית כל האוכל ושותה בט"ב כאילו אוכל ושותה ביום הכפורים. מבואר דט"ב שייך ליו"כ וכן ביאר הגרמ"ש ע"פ המדרש (ילקוא שמעוני פנחס רמז תשפ"ב) שלולא חטא העגל יו"כ היה בט"ב. וכן ט"ו באב שייך לט' באב דהרי מתי מדבר הפסיקו למות בט"ו באב. וא"כ שניהים שייכם לתיקון של חטא המרגלים.
עוד איתא בסוף תענית דט"ו באב היה יום תבר מגל כיוון שבו פסקו לכרות עצים למערכה מחשש תולעים כיון שהשמש לא חזקה כ"כ ויש לכלוכית בעצים. וכן ט"ו באב יום שבנות ישראל יוצאים לשידוכים. ומגל אותיות גלם. והנראה שאז התחילו לקחת הגלם מהשדה וליצור מזה צורת אדם ע"י השידוכין.
לאחר ז' חדשי העיבור מגיעים לט"ו באדר. ואז קוראים מגילה שהיא המגל עם שם י-ה. דהיינו שזיווג הזכר ונקבה שבשם י-ה מוליד בט"ו אדר.
וכיפורים הוא כפורים. דהיינו דיוצא דט"ו באב וכפורים ופורים כולם מכפרים על חטא המרגלים.
באופן שחטא המרגלים היה שדור דעה לא התקשר למצוות התלויות בארץ. וכדברי המהר"ל שאילולי דור דעה היו באי הארץ לא היה שייך חרבן. ותיקון חטא זה ע"י קישור הדעה והמעשה דהיינו עם הגוף. עיבור זה נעשה בט"ו באב (תחילת לכלוכית העצים ןהאדם עץ השדה) ובזמן ההריון הגוף בוחל בולד דהיינו שצריך קודם לעזוב את הגוף בבחינת יו"כ ולבסוף נוח היהודים בט"ו באדר שבו עם כל הגוף ושיכרון יוצא צורת אדם עם שם י-ה.
ט' באב הוא יום תחילת הניתוק ותחילת שריפת בהמ"ק ולא סופו משא"כ שמחת פורים היא הסוף אחר הניצחון וזמן שנחו היהודים בשושן. דלבסוף הכל טוב וסוף מעשה במחשבה תחילה.
עוד איתא בסוף תענית דט"ו באב היה יום תבר מגל כיוון שבו פסקו לכרות עצים למערכה מחשש תולעים כיון שהשמש לא חזקה כ"כ ויש לכלוכית בעצים. וכן ט"ו באב יום שבנות ישראל יוצאים לשידוכים. ומגל אותיות גלם. והנראה שאז התחילו לקחת הגלם מהשדה וליצור מזה צורת אדם ע"י השידוכין.
לאחר ז' חדשי העיבור מגיעים לט"ו באדר. ואז קוראים מגילה שהיא המגל עם שם י-ה. דהיינו שזיווג הזכר ונקבה שבשם י-ה מוליד בט"ו אדר.
וכיפורים הוא כפורים. דהיינו דיוצא דט"ו באב וכפורים ופורים כולם מכפרים על חטא המרגלים.
באופן שחטא המרגלים היה שדור דעה לא התקשר למצוות התלויות בארץ. וכדברי המהר"ל שאילולי דור דעה היו באי הארץ לא היה שייך חרבן. ותיקון חטא זה ע"י קישור הדעה והמעשה דהיינו עם הגוף. עיבור זה נעשה בט"ו באב (תחילת לכלוכית העצים ןהאדם עץ השדה) ובזמן ההריון הגוף בוחל בולד דהיינו שצריך קודם לעזוב את הגוף בבחינת יו"כ ולבסוף נוח היהודים בט"ו באדר שבו עם כל הגוף ושיכרון יוצא צורת אדם עם שם י-ה.
ט' באב הוא יום תחילת הניתוק ותחילת שריפת בהמ"ק ולא סופו משא"כ שמחת פורים היא הסוף אחר הניצחון וזמן שנחו היהודים בשושן. דלבסוף הכל טוב וסוף מעשה במחשבה תחילה.
2 comments:
Very Nice. Take a look at the last Keren Orah in tannis where he connects 17 of tammuz to yom kippur and 9th of av to 15th of av. I know that shtikel from reb moshe but i think the connection the keren orah makes is the more obvious one. it is a beautiful shtikel.
thanks, will look iy"h on the road now.
Post a Comment