במשנה: וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים דכתיב והמטרתי על עיר אחת וכו' וברש"י כגון שהמטיר בעיר זו ובחבירתה לא המטיר דקללה היא. ובהמשך מבואר דגם העיירות שמסביב מתענות והטעם כתב רש"י כיוון שאותה העיר שלא ירדו עליה גשמים תלך לקנות באותה העיר ויהיה רעב.
.
מבואר דבעיר שירד גשמים כן יהיה תבואה אלא שמתענים מהחשש שהעיר שלא ירד עליה גשמים יקנו התבואה ויהיה רעב. ולכאורה תמוה דמפורש בגמרא לעיל ו' ע"ב על האי משנה דשתיהן לקללה וביאר שם רש"י מפני שרוב גשמים קלקלו תבואתם. דהיינו דגם בעיר שירד שם גשמים אין תבואה כפשוטו כיוון שנתקלקל מרוב גשמים. ונראה סתירה. ויותר מזה ששם לעיל בגמרא מפורש שר' חסדא אומר שגשמים שירדו על מקצת מדינה אין בהם משום ועצר ופרש"י כיוון שהמקצת שירד עליו גשמים יספק לכל המדינה. ובמשנה הכא ממש להיפך שחוששים שלא יהיה מספיק. ואין לתרץ ולומר שתלוי אם יש מספיק כדי לספק לכל הסביבה או לא דאם זה החילוק מדוע הגמרא שם לא תירצה ששניהם לקללה באופן שאין מספיק תבואה לכל המדינה.
.
ונראה לי שרש"י בדף כ' ע"א בא לתרץ כל זה באומרו על מימרא דרב יהודה ששתיהן לקללה דקאי על הפסוק. משמע שבפסוק הפשט דגם היכא שירד גשמים אין תבואה דנתקלקל מרוב גשמים אך במשנה לומד אפילו כשלא התקלקל. אך צ"ע ומה אם רב חסדא שביאר באין בהם משום ועצר ועוד מדוע רש"י לא מפרש כפשוטו במשנה ג"כ. דהיינו פשוטו היה כך דשתיהן לקללה דהיכא שירד גשמים היה יותר מדאי והתקלקל והיכא שלא ירד גשמים מתריעין מיד ולא מחכים לסדר הי"ג דעצם זה שיורד באופן משונה מראה שיש פה קללה ולא סתם עיכוב גשמים. אנא האירו עיני.
.
מבואר דבעיר שירד גשמים כן יהיה תבואה אלא שמתענים מהחשש שהעיר שלא ירד עליה גשמים יקנו התבואה ויהיה רעב. ולכאורה תמוה דמפורש בגמרא לעיל ו' ע"ב על האי משנה דשתיהן לקללה וביאר שם רש"י מפני שרוב גשמים קלקלו תבואתם. דהיינו דגם בעיר שירד שם גשמים אין תבואה כפשוטו כיוון שנתקלקל מרוב גשמים. ונראה סתירה. ויותר מזה ששם לעיל בגמרא מפורש שר' חסדא אומר שגשמים שירדו על מקצת מדינה אין בהם משום ועצר ופרש"י כיוון שהמקצת שירד עליו גשמים יספק לכל המדינה. ובמשנה הכא ממש להיפך שחוששים שלא יהיה מספיק. ואין לתרץ ולומר שתלוי אם יש מספיק כדי לספק לכל הסביבה או לא דאם זה החילוק מדוע הגמרא שם לא תירצה ששניהם לקללה באופן שאין מספיק תבואה לכל המדינה.
.
ונראה לי שרש"י בדף כ' ע"א בא לתרץ כל זה באומרו על מימרא דרב יהודה ששתיהן לקללה דקאי על הפסוק. משמע שבפסוק הפשט דגם היכא שירד גשמים אין תבואה דנתקלקל מרוב גשמים אך במשנה לומד אפילו כשלא התקלקל. אך צ"ע ומה אם רב חסדא שביאר באין בהם משום ועצר ועוד מדוע רש"י לא מפרש כפשוטו במשנה ג"כ. דהיינו פשוטו היה כך דשתיהן לקללה דהיכא שירד גשמים היה יותר מדאי והתקלקל והיכא שלא ירד גשמים מתריעין מיד ולא מחכים לסדר הי"ג דעצם זה שיורד באופן משונה מראה שיש פה קללה ולא סתם עיכוב גשמים. אנא האירו עיני.
1 comment:
ונראה לי כך: ברור שיש עצירת גשמים שעל ידיה ה' מבקש תפילת עמו ישראל ורק לכן מעכב הגשמים וע"ז בא הסדר של י"ג תעניות. ויש דין שעוצר מחמת קללה. ומדוייק שלעיל בדף ו' רש"י אומר שועצר היינו קללה (שם ד"ה אין בהם משום ועצר) ורש"י לומד מזה שהגמרא שם לא מקשה על רב חסדא מהמשנה אלא רק מרב יהודה מוכח שבמשנה לא הפשט ששניהן לקללה. והנראה דלקללה אין דין התרעה וכעין זה עיין לקמן כב ע"ב ברש"י ד"ה חנן בן פטום אומר אין מתריען על הדבר אפילו בחול דגזירה היא. ויוצא כך: על דין קללה ממש אין מתריעין ועל עיכוב גשמים רגיל עושין סדר י"ג תעניות הרגיל ובמשנה שמתריעין מיד איירי שיש מצב שלא סובל המתנה (כדמבואר בר"ן) דהיינו למשל שיורד גשם בעיר אחת ובעיר אחרת לא מתברר מזה שזה זמן הגשמים ואם לא ירד על עיר זאת יאבד הזמן וא"כ יחששו גם בעיר שירד עליה גשם כדביאר רש"י. כנ"ל ומקווה שהדברים כתובים באופן ברור ואם טעיתי בדבר משנה אנא אימרו לי.
Post a Comment