נחלקו רש"י ותוס' בפירושו של מתוך שהותרה וכו'. לתוס' שייך הכי רק כשהוא צורך היום קצת, ולרש"י מותר מה"ת אף כשאינו צורך היום כלל. נמצא דלתוס' יש לפרש מתוך שהותרה וכו' בב' אופנים: א. פירושו של "מתוך" היינו "כיון", כלומר כיון שלצורך או"נ מותר ממילא מותר לגמרי, דלא מסתברא להו לחלק בין או"נ לשאר הנאת הגוף ואגב אוכל נפש גררינן כל צורך היום כעין לא פלוג. ב. פירושו של "מתוך" היינו "מכלל", כלומר שכל הנאות הגוף הם בכלל ההיתר של או"נ (כ"כ הקה"י בשם היראים). אמנם לפרש"י שלא לצורך היינו אף שלא לצורך כלל ע"כ צריך לפרש דלא חלקה תורה בעצם המלאכה לאסור ולהתיר, וכל מלאכה שהותרה לצורך או"נ הותרה לגמרי. והנה, רש"י מפרש דלפי ההו"א דטעמא דב"ה משום דאין עירוב והוצאה ביו"ט לא שייך לאסור טלטול אבנים מדרבנן דכל איסור טלטול הוא רק שלא יבא לידי הוצאה. אבל למסקנא דטעמא משום מתוך וכו' כיון דאכתי שייך איסור הוצאה ביו"ט שייך לאסור טלטול אבנים מדרבנן (דטרחא שלא לצורך הוא) עכת"ד. וצ"ע דכיון דלרש"י פירושו של מתוך וכו' הוא דליכא איסור הוצאה ביו"ט כלל כדביארנו, הא אף למסקנא דטעמא דב"ה משום מתוך, לא הו"ל לאסור טלטול אבנים כיון דא"א לבא לידי איסור תורה של הוצאה.
ונלענ"ד עפמש"כ בביה"ל ריש ס' תקי"ב דאף לפרש"י דאמרינן מתוך אף להתיר דבר שאינו צורך היום כלל מ"מ לצורך נכרי גזה"כ הוא לאסור דכיון שגילתה תורה "לכם" ולא לנכרי, גרע טפי מלא לצורך כלל ויש בזה איסור דאורייתא. ובסוף דבריו בשם השטמ"ק דאף הוצאה לצורך נכרי אסור מדאורייתא, ולא אמרינן מתוך וכו'. נמצא דלפי המסקנא דטעמא דב"ה משום מתוך וכו' שפיר שייך איסור הוצאה כשהוא מוציא לצורך נכרי וממילא שייך לאסור טלטול אבנים מדרבנן ודו"ק
1 comment:
shkoyach, the achronim say the same idea to answer acc to rashi the q of tos, that is, that cooking from y"t to a shabbos is worse then for no reason and would be asut from the torah unless you have the sevara of hoil.
Post a Comment